חיוב כתובה במרידה הדדית

^ב"ה

^{תיק 1357812/1}

^{בבית הדין הרבני הגדול ירושלים}

^{לפני כבוד הדיינים:}

^{הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז}

^{המערערת:      פלונית (ע"י ב"כ טו"ר אלעד אמסלם)}

^נגד

^{המשיב:           פלוני   (ע"י ב"כ עו"ד משה זאב בן דורי)}

^{הנדון: אי־חיוב דמי שימוש בגין מגורי האישה עם הבן המשותף בנכס המשותף; שאלת הגורם ל'מרידה ההדדית' בזיקה לכתובה; החובה להכריע בענייני רכוש שלא נדונו וסמכות בית הדין בעניינה למרות אישור הסכם בבית המשפט}

^{פסק דין}

^{לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי[1] מיום ג' בשבט התשפ"ב (5.1.22) שבמסגרתו נפסקו דברים מספר שעליהם נסוב הערעור– הפסיקות כלהלן:}

^{א.         האישה–המערערת חויבה בתשלום דמי שימוש לאיש–המשיב בערך של דמי שכירות מלאים (ולא במחציתם) של הדירה המשותפת והרשומה בשווה על שם שני הצדדים, בעבור התקופה שממועד הקרע והפירוד המוחלט ועד למכירתה (כעשרים וארבעה חודש).}

^{ב.         האישה אינה זכאית לתשלום הכתובה.}

^{ג.          דחיית תביעת האישה לתשלומים כספיים שונים וכפי שיפורט להלן.}

^{על כל שלושת הסעיפים הללו מערערת האישה. להלן נתייחס לכל אחד מהם בנפרד.}

^{א.   דמי השימוש}

^{כנגד חיובה של המערערת בדמי שימוש טוענת היא ששגה בית הדין ומציגה שלל נימוקים.}

^{לאחר שמיעת הצדדים בעניין זה בית הדין מקבל את הערעור בחלק זה, וכלהלן.}

^{נקדים ונאמר: החלטת בית הדין לחייב במלוא דמי השימוש אינה מובנת כלל– מחצית הדירה שייכת למערערת ומחציתה למשיב, משכך המערערת מתגוררת במחצית הדירה השייכת לה ומדוע תשלם לבעל דמי שימוש על מה שמשתמשת בחלקה? לפיכך, לכל היותר יש לחייבה במחצית דמי שימוש בגין השתמשותה בחלקו של המשיב.}

^{ראוי לציין שגם לעניין תשלום מחצית דמי שימוש בגין ההשתמשות בחלקו של המשיב העלתה המערערת כמה נימוקים הנראים בעינינו נימוקים צודקים, אך די בנימוק שיוצג להלן כדי לקבל את הערעור.}

^{כאמור, הדירה שייכת לשני הצדדים במידה שווה. המערערת התגוררה בה בתקופה המדוברת עם הבן הקטין המשותף.בית המשפט שלפניו נדונה תביעת המזונות של הקטין, קבע שמחצית הדירה שבבעלות האיש–האב–תמשיב תשמש לתשלום מדור בעין בעבור הקטין. זאת אומרת: כשהתגוררה המערערת עם הקטין בדירה המדוברת היא בעצם מימשה את פסק הדין של חיובו של המשיב במדור על ידי הענקת המגורים במחצית הדירה השייכת לו לבנו, וממילא הדבר ברור ופשוט שאין מקום לחייב אותה בתשלום דמי שימוש למשיב בעבור אותה מחצית ששימשה את המדור של הקטין. חיובו של המשיב בתשלום המשכנתה אינו מהווה חיוב בתשלום מדור–כל משמעותו היא פירעון חובו שלו עצמו לבנק, והוא נועד לאפשר את בעלותו בדירה מחד גיסא ואת הענקת תשלום המדור בעין לקטין, בדירה, מאידך גיסא, שהרי בהעדר פירעון חובו לבנק, הדירה תילקח ממנו, ולא יהיה לו מדור בעין להעניק לקטין.}

^{הואיל וכך, חלק זה של הערעור מתקבל, וההחלטה לחייב את המערערת בדמי שימוש מבוטלת בזאת.}

^{ב.   זכאות האישה לתשלום הכתובה}

^{כאמור, בפסק הדין נשוא הערעור, בית הדין פטר עקרונית (בדעת הרוב) את המשיב מתשלום הכתובה.}

^{המערערת טוענת כנגד פטור זה ומבקשת לאמץ את דעת המיעוט, וכלהלן.}

^{לאחר שמיעת דברי הצדדים ולאחר העיון בחומר שבתיק, הגענו למסקנה שיש לקבל את הערעור ולהחזיר את התביעה לתשלום הכתובה, להמשך בירור על ידי בית הדין האזורי.}

^{הנימוק המרכזי לפטור את המשיב מתשלום הכתובה הוא ההישענות על דברי רבנו ירוחם המפורסמים, שבגירושין שבעקבות מרידה הדדית אין לחייב בתוספת כתובה, ומאחר שלבית הדין היה ברור באופן חד־משמעי שנסיבות הנישואין הגיעו למצב של מרידה הדדית, הרי שיש לפטור את הבעל מתשלום תוספת הכתובה.}

^{כך נכתב בנימוקי דעת הרוב בפסק הדין נשוא הערעור:}

^{ברור ששני הצדדים לא רצו שלום בית וחפצו בגירושין. לפיכך יש להחיל עליהם את הוראת רבנו ירוחם בדין בני זוג המורדים זה בזה שהבעל פטור מתוספת הכתובה. אין אנו זקוקים להכריע מי גרם לגירושין כיוון שבסופו של דבר אינם רוצים זה בזה.}

^{ואכן גם בפסק הדין לחייב את האישה בגירושין, מיום ד' בתשרי התש"ף(3.10.19), מופיעים שני נימוקים לחיוב, כשהראשון שבהם הוא המרידה ההדדית,והשני הואהעדר סיכוי לשלום בית.}

^{אולם כנגד זה טוענת המערערת שמי ומה שגרם לה כבר לא לרצות בבעל ובשיקום הנישואין הוא מרידתו של הבעל בה, ולא ההפך, ובכגון זה לא נאמרו דברי רבנו ירוחם בנוגע לתשלום הכתובה.}

^{כאמור, מדעת הרוב כפי שהיא מצוטטת לעיל, נראה שבעליה אינם מקבלים הבחנה זו, ולדעתם בכל מצב שבו האישה מורדת בסופו של דבר בבעלה, יש לפטור אותו מתשלום כתובתה. לכן כתבו בהאי לישנא: "אין אנו זקוקים להכריע מי גרם לגירושין כיוון שבסופו של דבר אינם רוצים זה בזה."}

^{זאת אומרת: בית הדין לא בירר ולא ראה צורך לברר מי הוביל למרידה ההדדית הזו, מאחר שלדבריו דבר זה לא ישנה את הכרעת הדין ביחס לזכאות האישה בכתובה.}

^{לאחר העיון, לדעתנו, יש לבעל דין מקום לחלוק בפלוגתא רבתי על מסקנה זו. לדעתנו הדבר פשוט שמי שמרד באשתו והמאיס את חיי הנישואין עימו, עד שהוביל אותה למרוד בו בלית־ברירה(וכי מה עליה לעשות, אם אין לה ממנו, בחיי נישואין של בעל ואישה, ולא כלום?) הדבר ברור שהיא זכאית לכתובתה, גם אם אפשר לחייב אותה בגירושין כשמצטרף לזה העדר סיכוי לשלום בית כבנדון דידן(ואיננו נוקטים עמדה כלל במסגרת זו בשאלת החיוב והכפייה בגירושין במרידה הדדית לסוגיה).בדעת המיעוט, בפסק הדין נשוא הערעור, נפרשׂו מקורות רבים להבחנה זו, מי הוביל למרידה ההדדית, והשלכתה לכתובה (וגם לחיוב בגירושין) ואין צורך לכפול– קחם משם.}

^{לדעתנו, כשבעל מורד באשתו מרידה מובהקת, ואינו רוצה בה כלל, והיא משיבה לו כתגובה במרידה משלה, לאמור, "אם אתה לא רוצה בי, אז אף אני אינה רוצה בך", הדברים פשוטים שלא איבדה בכך את כתובתה, ואין צורך בראיות לכך.אולם אין זה אלא במרידה מובהקת של הבעל, אבל אם בדרך כעס הביע ביטויי מרידה (שייתכן שיחזור מהם) והאישה מיהרה להגיב במרידה מוחלטת בו– אין הדברים ברורים, ויש לעיין.}

^{מכל מקום, בפסק הדין כפי שהוא מונח לפנינו (כמצוטט לעיל) בית הדין פטר את עצמו מלברר כלל את מקור המרידה, ומי ומה גרם אותה, והסתפק בעובדת המרידה של שני הצדדים, כיום, זה בזה כדי לפטור את הבעל מהכתובה.}

^{מסקנה זו לדעתנו, כאמור, אינה נכונה, ואין זו הדרך שבה יש לילך. יש צורך לברר את מקור המרידה ותחילתה ואם מרידת האישה בבעל היא תוצאה ישירה והכרחית שלה.}

^{בית הדין הוסיף בנימוקיו לפטור את המשיב מתשלום הכתובה גם משום שאין 'כפל תשלומים'. זאת אומרת: גם אם היה הבעל מחויב בכתובה, הרי שמאחר שבמסגרת איזון המשאבים הוא מחויב להעביר לאישה מזכויותיו הכספיות סכום שעולה על גובה הכתובה, הרי שהוא פטור מלשלם את שניהם –גם את הכתובה וגם את איזון המשאבים, ולכן בית הדין פטר את המשיב מלשלם את הכתובה עתה בפועל (גם לדעת המיעוט).}

^{נגד מסקנה זו טוענת המערערת שמועד תשלום הכתובה הוא מיידי, ואילו תשלום איזון המשאבים הוא עתידי.}

^{לדעתנו האמת איתה, וככל שבעל מחויב בתשלום של כתובה, יש להורות על תשלום הכתובה לאלתר, ובמסגרת איזון המשאבים יש לקזז את הסכום המשולם בעבור הכתובה מהזכויות שיגיעו לאישה בעתיד (כשהן מחושבות לפי היוון עכשווי).}

^{עיקרון זה נכתב בפסקי דין רבים ובכלל פסקי דין של החתומים מטה– אין צורך לכפול את האמור בהם ודיינו כי נציין כמה מהם:}

^{כך למשל בפסק הדין של כל חברי מותב זה בתיק 1315967/1; כך בדברי הגר"א הישריק בפסק הדין בתיק 1129398/1(ונדגיש כי גם דעת הרוב באותו פסק דין שחלקה על הרב הישריק לא חלקה על נקודה זו, אלא גרסה כי בנסיבות אותו מקרה שבו היו ספקות רבים בעצם חיוב הכתובה יש מקום לקבוע על דחיית גבייתה לעת איזון המשאבים)וכך בפסק הדין שלו שותפים שניים מחברי מותב זה בתיק 1283801/2(וראה עוד בפסק דינו ובניתוחו של בית הדין הרבני האזורי חיפה בתיק‏918948/7).}

^{הואיל וכך, בית הדין מחזיר את התיק לבית הדין האזורי לערוך בירור עובדתי, מה מקור המרידה ההדדית, וככל שיתבאר שמרידת הבעל המובהקת באשתו היא שהובילה למרידה של האישה בו, הרי שאין סיבה לפטור את הבעל מתשלום מלוא הכתובה, על בסיס מרידה הדדית בלבד.}

^{ובכן, חלק זה של הערעור הנוגע לכתובה מתקבל חלקית והתיק יוחזר להמשך בירור בבית הדין האזורי.}

^{ג.    שאר התביעות הכספיות}

^{בפסק הדין נשוא הערעור דחה בית הדין כמה תביעות כספיות של המערערת נגד המשיב. חובתנו לציין את השתלשלות העניינים בסכסוך בין בני הזוג המשליכה על עניינים אלו.}

^{הצדדים הגיעו להסכמות בבית המשפט ביום כ"ה בכסלו התשע"ח (13.12.17). ההסכמות כללו ארבעה סעיפים:}

^{א.  הצדדים יגישו בקשה לגירושין בבית הדין;.}

^{ב.   ייערך פירוק שיתוף בדירת הצדדים;}

^{ג.   הרכב הרשום על שם האישה יוחזר לחברה, ובזה תיפרע ההלוואה שנלקחה לקנייתו;}

^{ד.   הצדדים יערכו הליך של גילוי כל הזכויות שצברו לצורך קיום איזון משאבים.}

^{בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמות אלו וסגר את תיק שמירת הזכויות (לא תיק הרכוש).לאחר חודשיםמספר, משלא התקדמו העניינים הגיש האיש תביעת גירושין שלה כרך את ענייני הרכוש, בתביעתו הזכיר רק את ענייני פירוק השיתוף ברכוש המשותף. לפיכך הוצרכה האישה להגיש תביעה נגדית משלימה בענייני הרכוש שבה דרשה שהבעל יחזיר לה חובות שלטענתה הוא חייב לה.}

^{בית הדין דחה את כל תביעותיה.}

^{התביעות שהגישה היו בארבעה עניינים:}

^{א.  סך 15,000 ש"ח שלטענתה הבריח המשיב מחשבונם המשותף ימים מספר לפני עזיבתו את הבית;}

^{ב.   החזר תשלומי משכנתה ששילמה בגפה במשך שבעה חודשים אחרי עזיבת המשיב את הבית ולפני שהחלו הליכים לפני רשות שיפוטית ושהמשיב לא החזיר את מחציתם;}

^{ג.   החזר הלוואה שנתנה לבנם ושלדבריה הבטיח המשיב להחזירה לה אך לא החזיר;}

^{ד.   החזר תשלום מחצית יתרת הלוואה לרכישת רכב שפרעה היא בגפה.}

^{בית הדין האזורי כתב בפסק דינו "יצוין שהאישה לא הגישה סימוכין כלל לתביעותיה הכספיות". לא ברור לנו אם אכן לא הוגשו ראיות לבית הדין קמא, אך ברור שלא התקיים שם דיון לגופם של דברים.}

^{ראיות לדברים צריכות להיות מוצגות תחילה לפני ערכאה קמא. אין מקום להביא ראיות לפני ערכאת הערעור לפני שערכאה קמא הכריעה בדברים לגופם.}

^{בעניין הראשון נכתב בפסק דינו של בית הדין האזורי:}

^{האישה טענה שהאיש לקח מהחשבון המשותף בעת עזיבתו 15,000 ש"ח ועליו להשיבם. האיש השיב כי האקטואר שמונה על ידי בית הדין הוסמך לבדוק טענות אלו ומשלא הוגשה טענה כזו, הרי דינה להדחות. בית הדין מוצא את תשובת האיש כנכונה ומתקבלת.}

^{לא ברור כלל אם אכן האקטואר מונה לבדוק גם דבר זה, כאמירת בית הדין בפסק דינו, או שהאקטואר מונה לבדוק דברים אחרים ולערוך איזון משאבים על מה שהוסכם בבית המשפט, ובפרט משתביעה זו הוגשה אחרי מינוי האקטואר.}

^{לדברי המערערת היא ביקשה בבית הדין שידונו בדבר, אך בית הדין דחה את הדברים למועד אחר ומעולם לא הפנה אותה לאקטואר בנושא זה,בעוד, לדבריה, האקטואר אמר לה שהדבר צריך להיבדק על ידי בית הדין.}

^{בין כך ובין כך אין חולק שהדבר לא נבדק, אלא שלדברי המשיב משלא העלתה המערערת את הדברים איבדה את זכותה.}

^{המערערת צירפה לכתב הערעור מסמך שלכאורה מורה על משיכה זו, המערערת הגישה תביעה זו לערכאה קמא ודרשה בדיונים שידונו בה, אך בית הדין לא התייחס לדברים.}

^{בנסיבות אלה אין ספק שבית הדין צריך לשמוע את תגובת הבעל על טענה זו ולהכריע. מובן שאם בית הדין יקבע שאין הוא יכול להכריע בסמכותו לשלוח את הדברים לבדיקת אקטואר, אך בכל מקרה העניין צריך להיבדק.}

^{לפיכך יש לקבל הערעור גם בעניין זה. ומשכך: בית הדין קמא ישמע את הצדדים בעניין זה וייתן את הכרעתו.}

^{בעניין השני כתב בית הדין:}

^{האשה טענה כי שבעה חודשים שילמה לבדה את המשכנתא ועל הנתבע להחזיר מחצית התשלומים העולים לכדי 9,450 ש"ח. האיש השיב כי החזיר את תשלומי המשכנתא למרות שלא גר בדירה, ועל כל פנים על האישה לגשת להוצאה לפועל ולא לבית הדין.}

^{גם בעניין זה צירפה המערערת לכתב הערעור ראיות ששילמה את הלוואת המשכנתה בגפה אחרי עזיבת המשיב את הבית, למרות חובתו לשלם את חלקו בהלוואת המשכנתה שלקחו שניהם לצורך קניית דירתם ולהשבחת הונם.}

^{אך, כאמור, הדברים צריכים להיות מוצגים לפני ערכאה קמא, שדנה בעניין חלוקת הרכוש ושהוגשה לפניה תביעה בעניין זה. היא שצריכה לראות את ראיות המערערת ולבחון אותן, לשמוע את תגובת המשיב,לבחון את ראיותיו ולהכריע– בין בעצמה ובין על ידי בדיקת אקטואר.}

^{בין כך ובין כך, צריכה להינתן החלטה מפורשת של בית הדין לכאן או לכאן– החלטה שאם לא יקיימה אחד מן הצדדים, מקום מימושה הוא בהוצאה לפועל, אך בכל מקרה ההוצאה לפועל אינה יכולה לתת הכרעות שיפוטיות, וכל תפקידה הוא לממש ולאכוף פסקי דין והחלטות שהתקבלו בערכאה שיפוטית. לפיכך על בית הדין קמא לתת את הכרעתו גם בעניין זה. ורק לאחר מכן יובא הדבר לטיפול ההוצאה לפועל, אם לא תמומש הכרעת בית הדין.}

^{משכך אנו מקבלים הערעור גם בעניין זה.}

^{בעניין השלישי כתב בית הדין:}

^{האשה טענה שבנם הסתבך בהימורים והובטח לה על ידי האיש כי יחזיר לה סכום של 12,000 ש"ח. האיש השיב כי הבן החזיר את הלוואת אמו וכמעט שהסכום הוחזר במלואו, ובלאו הכי האיש לא התחייב בהתחייבות של ממש לשלם לאשה כסף בגין הימורי הבן. בית הדין מוצא את תשובת האיש כנכונה ומתקבלת.}

^{בדיון שהתקיים בפנינו חזרו הצדדים על טענותיהם שלפני ערכאה קמא, ומשכך, באין ראיה לטענת המערערת ומאחר שהמשיב מכחיש שהתחייב לה סכום כלשהו, אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין, ובית דיננו דוחה הערעור לעניין זה.}

^{בעניין הרביעי כתב בית הדין:}

^{האשה טענה להחזר תשלום הלוואה על המכונית המשותפת כשמחצית מסכום ההלוואה הוא 20,000 ש"ח. האיש השיב כי בית המשפט דן בכך ופסק שעל האישה לשלם את החזר ההלוואה ובשל מעלליה של האישה שהחליטה למוכרה [=את המכונית] בשוק החפשי נגרמו הנזקים ואין לה להלין אלא על עצמה. בית הדין סבור שאין להביא עניין זה בפניו לאחר שנידון בבית המשפט.}

^{עיון בתיק ובהחלטת בית המשפט מורה שבית המשפט כלל לא דן לגופן של טענות הצדדים, בית המשפט נתן תוקף להסכמותיהם בתביעה לשמירת זכויות, כשאחת מההסכמות הייתה ש"הרכב הרשום על שםהאשה יוחזר לחברה כנגד סילוק ההלוואה שנלקחה עבור רכישת הרכב". אחרי אישור ההסכמות סגר בית המשפט את התיק.}

^{משכך, מכיוון שבית המשפט לא דן כלל בעניינים אלו ולא בענייני רכוש אחרים, אלא אישר את ההסכמות ונתן להן תוקף של פסק דין, לא קנה בית המשפט שאישר את פסק הדין סמכות נמשכת לדון בענייני פרשנות ההסכם ואכיפתו,וקל־וחומר שלא לדון בעניינים שהוזכרו בו– עיין בג"ץ 8578/01 חליווה נ' חליווה; בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הגדול ובג"ץ 1607/11 פלונית נ' בית הדין הגדול לערעורים,}

^{ענייני הרכוש נידונו לאחר זמן בתביעות שהוגשו לבית הדין. משכך, אם יתברר שמכירת הרכב למי שלו נמכר והחזרת התמורה לחברה לא כיסו את החוב– עניין החזרת חוב זה כלול בענייני חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים שבין הצדדים, שלבית הדין הסמכות והחובה לדון בו. משכך חובה על בית הדין לדון בעניין זה, על בית הדין לשמוע את טיעוניהם וראיותיהם של הצדדים וליתן את הכרעתו.}

^{משכך אנו מקבלים את הערעור גם בעניין זה.}

^{מכיוון שלאמור בהחלטת בית הדין המערערת לא הציגה מסמכים– על המערערת להציג את טענותיה ומסמכיה בעניין זה לבית הדיןהאזורי שישמע גםאת תגובת המשיב וייתן את הכרעתו.}

^{מסקנות והוראות}

^{לאור האמור, בית הדין קובע:}

^{א.         הערעור בעניין דמי השימוש מתקבל, וההחלטה המחייבת את המערערת בתשלום דמי שימוש מבוטלת בזאת.}

^{ב.         הערעור בעניין זכאות האישה בכתובה מתקבל חלקית. התיק מוחזר לבית הדין האזורי שיברר את מקור המרידה הדדית ובאיזו מידה הגורם הבלעדי למרידה היא מרידתו המוקדמת של האיש באישה. ככל שיתברר שהאיש הוא הגורם יש לחייב בתשלום הכתובה לאלתר, ולקזז את סכום הכתובה מהזכויות המגיעות לאישה מהאיש במסגרת איזון המשאבים.}

^{ג.          בית הדיןהאזורי ישמע את תביעות המערערת להחזר הכספים שהבריח המשיב (לדבריה), תשלומי חוב המשכנתה ששילמה בגפה בחודשים שאחרי עזיבת המשיב ופירעון יתרת הלוואת הרכב וידון בהן. בית הדין יכריע בדברים לבדו או על ידי הסתייעות בחוות דעת אקטואר.}

^{ד.         בית הדין דוחה הערעור שהוגש בעניין ההלוואה שניתנה לבנם של הצדדים.}

^{ה.         דמי הערבות שהפקידה המערערת יוחזרו לה בהתאם לנהלים.}

^{ו.          בית הדין סוגר את התיק.}

^{ז.          פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת שמות הצדדים.}

^{ניתן ביום כ"ט במרחשוון התשפ"ג (23.11.2022).}

^{הרב אליעזר איגרא                     הרב שלמה שפירא                    הרב ציון לוז־אילוז}