^ב"ה

^{תיק ‏1154912/3}

^{בבית הדין הרבני האזורי פתח תקווה}

^{לפני כבוד הדיינים:}

^{הרב אברהם שמן, הרב אברהם אבידר, הרב דוד גרוזמן}

^{התובעת: פלונית                  נגד                    הנתבע: פלוני}   

                                               הנדון: חיוב גט                                              

החלטה

^{בפנינו תביעות האשה לגירושין ולכתובה.}

^{רקע והליכים}

^{הצדדים נישאו זה לזה בשנת 2011 ולהם 3 ילדים: ילדה כבת 6 ותאומות בנות 5.}

^{הצדדים פרודים כבר מסוף 2017 - כשנתיים ויותר.}

^{נזכיר את השתלשלות ההליך בתיק.}

^{ביום כ"ה בכסלו תשע"ח (13.12.17) פתחה האישה הליך ישוב סכסוך בבית משפט.}

^{ביום ג' בטבת תשע"ח (21.12.17) פתח האיש הליך דומה בבית הדין.}

^{ביום כ"ח בכסלו תשע"ט(6.12.18) שוב פתחה האישה הליך ישוב סכסוך הפעם בבית הדין הרבני.}

^{ביום ו' באדר א' תשע"ט(11.2.19) התקיים דיון בתביעת הגירושין של האישה ובסיומו קבע בית הדין את החלטתו האומרת:}

^{בפנינו תביעת האישה לגירושין וכתובה.}

^{בדיון שנערך ביום ו' באדר א' תשע"ט (11.2.19) הופיעו הצדדים ובאי כוחם, יש לציין כי בא כוח הבעל הינו עו"ד יוסי אביטל, ולא כפי שמופיע בכותרת. הצדדים הביעו את הסכמתם להתדיין בדיין יחיד.}

^{האישה תובעת גירושין וכתובה. לדבריה כבר מליל הכלולות הודיע לה בעלה על רצונו להתגרש, כשלדבריו יש ביניהם בעיה רגשית. למרות כל מאמציה לשלום בית הבעל הוציא אותה מהדירה המשותפת ושכר בעבורה דירה נפרדת, ומזה כשנה ויותר הם פרודים. לאורך כל הדרך הבעל תבע מהאישה להתגרש, ואף הצהיר על כך בבית המשפט. ועל כן היא נאלצת כיום לתבוע גט וכתובה.}

^{מנגד, הבעל אינו מכחיש את תורף דברי האישה, אך טוען כי יסוד כל הבעיה נעוץ בבעיה רגשית של האישה שאינה מסוגלת לקבל ממנו כ"זכר משפיע". וכן העלה טענות על התערבותם של הורי האישה, מה שלדבריו גורם לבעיות בין הצדדים.}

^{ועל כן הבעל תובע לקיים הליך של שלום בית, ומתנה זאת בכך שהורי האישה לא יתערבו, ובכך שהאישה תדבר אליו בכבוד.}

^{בית הדין ניסה לשכנע את הצדדים לגשת לניסיון טיפול זוגי במסגרת יחידת הסיוע שעל ידבית הדין, אך האישה סירבה, כשלדבריה תביעת הבעל לשלום בית אינה כנה, ומונעת רק מטקטיקה משפטית כדי לפטור את עצמו מכתובה.}

^{לאחר שמיעת הצדדים ובאי כוחם מורה בית הדין:} 

^{המזכירות תקבע דיון בפני הרכב מלא של בית הדין בתביעת הגירושין והכתובה.}

^{ואכן התקיים דיון בהרכב מלא של בית הדין ביום ד' באדר ב' תשע"ט(11.3.19) ובסיומו קבע בית הדין בהחלטתו:}

^{בפנינו תביעת גירושין וכתובה מצד האישה.}

^{בדיון שנערך בפני הרכב בית הדין הופיעו הצדדים ובאי כוחם, והשמיעו את טענותיהם לעניין הגירושין.}

^{זה דיון שני שנערך בנושא והפעם בפני הרכב מלא, לאחר שהצדדים כבר השמיעו טענותיהם בעבר בפני אחד מדייני הרכב זה על פי הסכמתם.}

^{האישה עומדת על תביעת הגירושין, לדבריה הצדדים פרודים זמן רב, שנה ושלשה חדשים, ומראשית הנישואין הבעל אמר לה שבדעתו להתגרש, למרות כל ניסיונותיה לשלום בית. לדעתה אין מקום לניסיונות נוספים לשלום בית, בא כוחה מפנה את בית הדין להודעות הבעל כמובא בכתב התביעה.}

^{הבעל מאידך טוען כי עדיין יש מקום לנסות שלום בית.}

^{טענות הצדדים מופיעות בפרוטוקולי הדיונים.}

^{יצוין כי הבעל לא פתח תיק לשלום בית בפני בית הדין.}

^{בית הדין שמע את טענות ומענות הצדדים באריכות ובסבלנות, ולדעתו הסיכויים לשלום בית קלושים.}

^{ובכל זאת למען הזהירות, בית הדין מורה כדלהלן:}

^{בית הדין מפנה את הצדדים ליחידת הסיוע לבחון את המשך דרכם בחיים.}

^{על הצדדים ליצור קשר עם יחידת הסיוע שליד בית הדיןבטלפוןישיר או באמצעות דוא"ל ע"מ לתאם מפגש בהקדם.}

^{בית הדין קורא לצדדים לשתף פעולה עם יחידת הסיוע ככל שיידרשו.}

^{לאחר שתתקבל עמדת יחידת הסיוע ישקול בית הדין את החלטתו.}

^{בית הדין מורה ליחידת הסיוע להעביר חוות דעת תוך 45 יום.}

^{אכן דו"ח יחידת הסיוע הוגש לבית הדין ביום כ"א באדר ב' תשע"ט(28.3.19) ובו נאמר:}

^{במפגש נאמרו ראשית הדיעות הברורות מהצדדים:}

^{האישה החלטית ברצונה לסיים את הנישואין לאחר שהיא חווה את כל שנות הנישואין כסבל מתמשך מצד הבעל שדוחה אותה למרות ניסיונותיה לאורך השנים לרצות את הצד השני. מנגד, דעתו הברורה של הבעל היא לנסות לתת הזדמנות לשיקום הנישואין כיוון שלדעתו רק לאחרונה נפגשו בפעם הראשונה בגורם טיפולי שמבין את הבעיה ויוכל לסייע להם, למרות שהבעל חושב שגם הוא סבל וויתר פעמים רבות לפגיעות מצד האישה ולדעתו הצד השני לא ראה את וויתוריו.}

^{להתרשמותי, לבד מהניגודים אודות רצונותיהם העתידיים שנאמרו בצורה ברורה, במיוחד קיים פער ושוני גדול בתפיסותיהם ובהבנת המציאות, הרגשת הפגיעות של האחר.}

^{בנוסף התרשמתי שהבעל שאינו מקבל את רצון האישה להתגרש, מתקשה לקבל את עצמאות חשיבתה ורצונה כלגיטימית.}

^{לסיכום, להערכתי הפער בין הצדדים עמוק ביותר ולא קיימת כיום בשלות לשיקום מערכת היחסים המאוד פגועה בין הצדדים.}

^{לאור הודעת יחידת הסיוע בית הדין נקבע מועד לחקירות הצדדים ליום א' בסיון תשע"ט(4.6.19) שבסיומה החליט בית הדין ביום ג' בסיון תשע"ט(6.6.19):}

^{בפנינו תביעת גירושין.}

^{בדיון שנערך ביום א' בסיון תשע"ט (4.6.19) הופיעו הצדדים ובאי כוחם.}

^{בית הדין שמע את הצדדים באריכות ובסבלנות, וניסה לנהל משא ומתן ללא הצלחה.}

^{כמוכן נערכו חקירות הצדדים על ידי באי כוחם. כאשר בא כוח הבעל דורש לקיים דיון הוכחות נוסף שאליו יוזמנו עדים.}

^{דיון והחלטה:}

^{הצדדים פרודים מזה כשנה וחצי.}

^{האישה תובעת גירושין. לדבריה, כבר למחרת הנישואין הודיע לה הבעל כי אינו אוהב אותה ואין לו רגשות כלפיה, ובסופו של דבר הבעל יזם את הפרידה ביניהם והוציאה מהבית. לדברי האישה- במשך כל הזמן הבעל דרש להתגרש, ואף חזר על דברים אלו בדיונים שהתקיימו בבית המשפט. במצב עניינים זה, כשהצדדים פרודים כבר מזה שנה וחצי אין האישה רואה תוחלת בנישואין אלו ודורשת להתגרש, ולקבל את כתובתה, העומדת על סך 360,000 ש"ח.}

^{יצוין, כי לדברי האישה הבעל ביקש ממנה לאפשר לו לקחת אישה נוספת, ואף הראה לה תמונות של נשים לבחירה.}

^{בנוסף – תובע בא כוח האישה להאריך את צו עיכוב היציאה כנגד הבעל.}

^{לדברי בא כוחהאישה ניתן לחייב את הבעל להתגרש על סמך החומר שבתיק.}

^{מנגד – הבעל דורש שלום בית.}

^{לדבריו הוא מודע לכך שיש בעיה בזוגיות ביניהם, אך לדעתו הבעיה נובעת מהתערבות הורי האישה.}

^{עם זאת הבעל אינו מכחיש את רוב העובדות שציינה האישה, לרבות את העובדה שבעבר טען כמה פעמים כי אין ברירה אלא להתגרש, אך לדבריו עשה זאת רק כ"מבחן" לאישה.}

^{כמו כן הבעל לא הכחיש כי ביקש מהאישה לאפשר לו לשאת אישה נוספת, אך לדבריו – כשסירבה, ירד מהעניין. וכן לדבריו הראה לה תמונות של נשים אחרות רק בצחוק.}

^{הבעל חזר גם בפני בית הדין על דבריו ולפיהם אין בינו לבין אשתו רגש אהבה של בעל לאישה, אלא לכל היותר כאח ואחות. וכן על כך שבמשך כל השנים היו בעיות ביחסי האישות ובזוגיות ביניהם, אך לדבריו הדבר נובע מכך שהאישה לא הודרכה כראוי לכבד את הבעל כפי שלדעתו נדרש.}

^{עם זאת הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מי הוא יוזם הפרידה. ולדברי הבעל האישה היא שיזמה את הפרידה.}

^{יצוין עוד, כי הבעל מצדו לא פתח תיק לשלום בית, ואף לא הגיש כתב הגנה המכחיש את העובדות שצוינו בכתב התביעה.}

^{עם זאת הבעל הצהיר שלפי תפיסתו אין מניעה שמצב העניינים הנוכחי בו הצדדים פרודים כבר כשנה וחצי, יימשך עוד שנים רבות.}

^{בית הדין הפנה בעבר את הצדדים ליחידת הסיוע, אשר מסרה את עמדתה, ולפיה לא נראה שיש סיכוי לשלום בית, וכי הבעל אינו מכיר בזכותה של אשתו לרצון עצמאי.}

^{התרשמותו של בית הדין היא כי טוב יעשו הצדדים אם יתגרשו בהסכמה.}

^{בית הדין סבור שדבריו של הבעל אודות רצונו בשלום הבית - אינם מדויקיםוכי "שלום הבית" המבוקש על ידוהוא שלוםבית היפותטי, ואינו רוצה להבין את רגשי האישה ובית הדין אינו מקבל את דבריו אודות ה"מבחן" שעשה לאשתו כאשר חזר ואמר פעמים רבות שרצונו להתגרש. על כן נראה כי הבעל אינו מפנים את מצבו, ולא ברור לבית הדין מה הוא חושב להשיג בהמשך המצב הנוכחי.}

^{בית הדין הבהיר לבעל כי לא ייתן יד למצב שבו האישה תתעגן שנים רבות עד שתיכנע לדרישותיו של הבעל.}

^{לאור האמור:}

^{א. במידה והצדדים מעוניינים לקיים דיון הוכחות שאליו יוזמנו עדים, עליהם להגיש תוך שבעה ימים רשימת עדים לבית הדין, ובית הדין ישקול את הדברים. יובהר – כי לא יתקבלו עדים קרובי משפחה.}

^{ב. באם יוותרו הצדדים על קיומו של דיון הוכחות, עליהם להגיש סיכומים לתיק תוך 45 יום, ובית הדין יחליט על סמך החומר שבתיק.}

^{ג. בנוגע לבקשת בא כוח האישה להארכת צו עיכוב היציאה – עליו לפתוח תיק מתאים ולהגיש בקשה מסודרת בעניין, ובית הדין ייתן את החלטתו.}

^{הצדדים הודיעו לבית הדין על וויתור מצדם לדיון בהוכחות והסכימו למתן פסק דין על פי החומר שבתיק.}

^{בית הדין המתין לסיכומי הצדדים ואכן הסיכומים הוגשו.}

^{טענות האישה}

^{ואלו תמצית טענות האישה כפי שעולה מסיכומיה:}

^{1. הצדדים נישאו בשנת 2011 ומתחילת הנישואין הבעל איים עליה בכל עת בגירושין.}

^{2. הבעל טען כי אינו אוהב אותה, עלב בה, התייחס אליה בזלזול ובחוסר יחס מופגן.}

^{3. ביום ט"ז בחשון תשע"ח(5.11.17) ביקש ממנה להתגרש והודיע לה בהודעה כתובה "כי מה שניתן לעשות זה להתגרש".}

^{4. בתאריך הנ"ל היתה פגישה בין הבעל לבין האישה והוריה ובפגישה הוא טען כי אין לו יחס אליה אף שהיא טובה ואין לו כל טענה כלפיה.}

^{5. מצורף וואטסאפים שבהם הבעל הודיע שמבקש להתגרש.}

^{6. בחודשים 10-11/17 היו הצדדים בניסיון לשלום בית אצל הרב ב. והוצע לבעל הליך של שלום בית אך הלה סירב.}

^{7. מצורף הודעת הרב ב. שהאישה רצתה שלום בית והאיש סירב.}

^{8. בתאריך י' בכסלו תשע"ח(28.11.17) הצדדים נפרדו ביוזמת הבעל והוא זה ששכר לאישה ולילדיהם בית מגורים בו היא גרה עד היום הוא זה שהזמין את ההובלה ואירגן לה את המעבר והוא עבר לבית הוריו.}

^{9. האישה טוענת שלא כפי טענת הבעל כי הוריה היו מבקרים אותה פעם בשבועיים במשך חיי נישואיהם והם גרים בריחוק של כמעט שעה נסיעה ממנה כך שאין אפשרות שהם הרסו את חיי נישואיהם.}

^{10. בבית המשפט בדיון אודות מזונות הילדים הוא טען שניתן לסדר גט בין הצדדים (מצרף את פרוטוקול הדיון).}

^{11. הבעל לא פתח תביעת שלום בית.}

^{12. האישה זכאית לכתובתה המלאה על סך של 360,000 ש"ח.}

^{13. מצורף פס"ד המראים כי אם הגירושין יצאו מהבעל ואף אם הבעל חויב בגט יש לחייבו במלוא כתובתה.}

^{עד כאן תמצית סיכום טענות האישה ובא כוחה אשר בסיומה הוא מבקש לחייב את הבעל בגט ובמלוא כתובתה.}

^{הנ"ל מצרף אסמכתאות לטענותיו.}

^{טענות הבעל}

^{להלן תמצית טענות הבעל כפי שעולה מסיכומיו:}

^{1. ביום הראשון לחתונתם הוא הודיע לאישה כי הוא חושב שהם לא כ"כ מתאימים, לאחר שלא היה מרוצה מיחסי האישות שביניהם.}

^{2. האישה ביקשה לא להתגרש והוא הבטיח לא לגרשה בתנאי שהיא תשתף פעולה איתו להציב גבולות להוריה שלא ישתלטו לה על חייה.}

^{3. הוריה היו מתעללים בה, בכל שבוע האישההיתה מתלוננת לבעלה לאחר שיחת הטלפון ביניהם על הקושי שלה איתם.}

^{4. הבעל היה מדבר עם האישה על הבעיות ביחסי האישות והיא היתה מאשימה אותו בכך.}

^{5. האישההיתה ביעוץ אצל גב' עוזרי וזו טענה כי האישה לא מקבלת ממנה.}

^{6. ביקשה שהוריה לא ידעו על מצבם כי מיד יחייבו אותה להתגרש.}

^{7. הוריה הגיעו פעם בשבוע והשפילו את בעלה.}

^{8. לנתבע הפריעו יחסי אישות ולא לאישה.}

^{9. אלמלא ההורים הסכסכנים הוא היה מצליח להגיע לתובנות שאם יש בעיה ביחסי אישות לא צריך לחפש אשמים ויש לפתור אותם.}

^{10. מאחר ולאישה קשה לקבל, האשימה אותו בבעיות באישות והיא היתה חלשה מול הוריה - על כן הוא בחר להתגרש.}

^{11. מסכים לטיפול כתנאי לשלום בית.}

^{12. הוא פרנס, גידל ילדים ובכך שהביאו יחד שלשה ילדים מוכח שלא רע לה איתו.}

^{13. האישה לא דיברה על לב בעלה לשלום.}

^{14. רק אם התנאים ישתנו הוא יסכים לשלום בית.}

^{15. העברת הדירה הייתה לבקשתה לאחר שתם זמן שכירות הדירה ולאחר שביקש להתגרש היא אמרה לו שכדאי להיפרד לזמן כדי שנראה איך זה בנפרד ועל כן הוא עזר לה לעבור דירה אך לא היה בזה פירוד מצדו.}

^{16. רק פעמיים אמר לה שהוא רוצה להתגרש.}

^{17. הרב ב. ביקש שהם ישובו אליו לטיפול.}

^{18. שאר היועצים התומכים בעמדת האישה לא מוסמכים.}

^{19. לא מגיעה לה כתובה כי היא מורדת.}

^{הבעל מצרף אף הוא אסמכתאות וציטטות מהפרוטוקולים המוכיחים לדעתו כי אין לחייבו בגירושין ובכתובה.}

^{עתה נעבור להכרעת הדין.}

^{דיון והכרעה}

^{כבר עתה ניתן לקבוע כי לאור החומר שלפני בית הדין נראה כי יש לחייב את הבעל בגירושין.}

^ונבאר.

^{הבעל לא מעוניין באשתו ולא עשה דבר להשבתה לשלום-בית}

^{בדיון הראשון שהתקיים ביום ו' באדר א' תשע"ט (11.2.19)הביע הבעל את עמדתו כי הוא חש בריחוק מהאישה בכל הקשור לחיי אישות.}

^{וכך אמרה האישה:}

^{האישה: אני נישאתי עם [מ'] על מנת להקים בית של תורה, כבר בלילה הראשון הוא ניסה לגרש אותי. כל השנים ניסיתי שלום בית, הוא לא רוצה לדבר איתי ולהסתכל עלי, הוא לא רצה לקיים יחסי אישות, ניסיתי לפנות להרבה גורמים לשלום בית הרב ע., הרב פ., ועוד.}

^{בית הדין: האם יש כיום יחסי אישות?}

^{האישה: אנחנו פרודים כבר כשנה, ניסיתי כל הזמן ללכת למקווה ולשדל אותו להיות איתי.}

^{בית הדין: כשהתחתנתם היו יחסי אישות?}

^{האישה: כל הזמן, הם הופסקו כשנפרדנו בסוף 2017. בעלי דרש ממני למצוא לי דירה, הוא הודיע להורים שלי שהוא רוצה לגרש אותי, בהתחלה ניסיתי להסתיר את זה, הוא אמר להורים שלי שהוא רוצה להתגרש. הוא מצא לי דירה ויזם הובלה, והוציא אותי מהבית ואחר כך עזב לבית ההורים שלו.}

^{הבעל לשאלת בית הדין הגיב על טענותיה:}

^{בית הדין לבעל: מה עמדתך לגבי הטענה על כך שדבריך לשלום בית אינם כנים?}

^{הבעל: ביום הראשון לחתונה, אני הרגשתי שיש לנו בעיה רגשית ולא הבנתי במה מדובר,}

^{בית הדין: מה הכוונה?}

^{הבעל: היום אני מבין, אני מרגיש שהיא לא מקבלת ממני, אני לא יכול להיות זכר משפיע,}

^{בית הדין: את זה הבנת כבר בלילה הראשון?}

^{הבעל: זה שהיא לא מקבלת, בהתחלה האשמתי את עצמי, היא כאילו סגורה בתוך עצמה ולא משתפת איתי פעולה, ולכן חשבתי [...] שיש לנו בעיה בזוגיות, זה משהו שהיא אשמה או אני, צריך להבין שיש בעיה ולפתור אותה.}

^{ובהמשך הוסיף הבעל והודה - כי הוא לא עשה כלום למען ההשבה לשלום-בית, ואף כעת כל דבריו להשבה לשלום-בית מותנים בתנאים של הרחקת ההורים ממנה, ביטול השפעתם והליכה לטיפול של האישה כתנאי מקדים להשבה לשלום-בית, וכך אמר:}

^{בית הדין: מה עשית כדי להחזיר את האישה אליך וכדי לייצב את חיי הנישואין שלכם?}

^{הבעל: לפני כמה חודשים אשתי פנתה לשכנה שלה כדי לעשות שלום בית ודרך בעלה פנתה אלי, קניתי לה פרחים וכתבתי לה מכתב אבל כתבתי לה שאני לא רוצה שההורים שלה יתערבו לנו בחיי הנישואין, היא לא ידעה לשים להם גבולות, הרגשתי כמו אורח בבית, הם היו משפילים אותי ופוגעים בכבודי וברגשותיי, האמא שלה היא הדומיננטית, אשתי בחורה טובה, פשוט מה שהיא ראתה בבית זה שהאישה מחליטה והבעל הולך אחריה, היא היתה אומרת לי "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" [...] אבל בזוגיות זה לא צריך להיות ככה, התייעצתי, והבעיה היא שהיא לא כיבדה אותי.}

^{בית הדין: האם תוכל ללכת לטיפול זוגי עם אשתך?}

^{הבעל: כן, בתנאי שההורים שלה לא יתערבו ושתדע שיש שני צדדים למטבע. ביום הראשון הסיבה שלא התגרשנו היא שהיא אמרה לי שהיא לא יכולה להתגרש כי ההורים שלה ימררו לה את החיים.}

^{בית הדין: דיברתם כבר אז לגירושין?}

^{הבעל: כן, אז כבר חשבתי על זה, כי כבר הרגשתי שיש פה בעיה רצינית שאולי אנחנו לא מתאימים, אבל היא רצתה שנעשה שלום בית, דיברתי עם רב והוא אמר לי שאם הבעיה זה יחסי אישות אפשר לפתור את זה.}

^{עוד הוסיף הבעל לשאלת בית הדין אודות מוכנותו לשלום בית אמיתי:}

^{הבעל: אני מוכן לשלום בית אמיתי בתנאי שההורים שלה לא יתערבו.}

^{בית הדין: את זה תעלו בטיפול.}

^{הבעל: ובתנאי שתדבר אלי בכבוד.}

^{ובהחלטת בית הדין מאותו דיון קבע בית הדין:}

^{האישה תובעת גירושין וכתובה. לדבריה כבר מליל הכלולות הודיע לה בעלה על רצונו להתגרש, כשלדבריו יש ביניהם בעיה רגשית. למרות כל מאמציה לשלום בית הבעל הוציא אותה מהדירה המשותפת ושכר בעבורה דירה נפרדת, ומזה כשנה ויותר הם פרודים. לאורך כל הדרך הבעל תבע מהאישה להתגרש, ואף הצהיר על כך בבית המשפט. ועל כן היא נאלצת כיום לתבוע גט וכתובה.}

^{מנגד, הבעל אינו מכחיש את תורף דברי האישה, אך טוען כי יסוד כל הבעיה נעוץ בבעיה רגשית של האישה שאינה מסוגלת לקבל ממנו כ"זכר משפיע". וכן העלה טענות על התערבותם של הורי האישה, מה שלדבריו גורם לבעיות בין הצדדים.}

^{ועל כן הבעל תובע לקיים הליך של שלום בית, ומתנה זאת בכל שהורי האישה לא יתערבו, ובכך שהאישה תדבר אליו בכבוד.}

^{בית הדין ניסה לשכנע את הצדדים לגשת לניסיון טיפול זוגי במסגרת יחידת הסיוע שעל ידבית הדין, אך האישה סירבה, כשלדבריה תביעת הבעל לשלום בית אינה כנה, ומונעת רק מטקטיקה משפטית כדי לפטור את עצמו מכתובה.}

^{לאמור, הבעל הוא זה שהפסיק את היחסים עם אשתו, הוא זה שטען שהרגיש כבר מהלילה הראשון שלאישה יש בעיות רגשיות, הבעל - לדבריו – רק לאחר שהאישה פנתה לשכנה לנסות לעשות שלום בית הוא שלח לה פרחים וזהו מעשה הכמעט בודד שעשה למען השבת האישה לשלום בית, ובעיקר - לאורך כל הדרך, לאורך כל ההליך והטענות, הן בבית הדין והן בכתבי הסיכומים - תביעתו לשלום בית מותנית בכך שהורי האישה לא התערבו להם בחיים ושהאישה תדבר אליו בכבוד.}

^{הבעל לא סתר את טענותיה של אשתו ושל בא כוחה כי בכל העת הוא דרש גירושין ואף סיכם זאת עם הוריה בפגישה שנערכה ביניהם ושלאחריה הוא הפריד את מגוריהם ומאז יש נתק מוחלט ביניהם.}

^{לשאלת בית הדין על מעשיו להשיב את שלום הבית תשובתו היתה שהיא זו שניסתה להשיב את השלום והוא נענה במכתב אך לא יותר מכך.}

^{הבעל התנה תנאים כתנאי להשבתה לשלום}

^{כך שלפנינו בעל מורד, הוא זה שעזב את אשתו, טוען לשלום בית אך רק לפי תנאיו, לא עשה מאומה בשביל להשיב את השלום ופרוד ממנה כבר שנה.}

^{הדברים חזרו על עצמם אף בדיון שנערך לצדדים ביום ד' באדר ב' תשע"ט (11.3.19),אז חזרה האישה על אותם הטענות:}

^{האישה: לאורך כל השנים הוא רצה לגרש אותי, כל הזמן הוא אמר שהוא רוצה להתגרש ממני, כאשר ניסיתי לשדל אותו לייעוץ זוגי והוא לא הצליח, בהתחלה הלכתי לבד לכל מיני רבנים, ובסוף הצלחתי לשדל אותו ללכת גם, כל הדרך הוא טען שיש בעיה בחיי האישות, והוא לא רצה לדבר איתי ולנהל איתי שיחה, כל השנים הוא היה במחשב בלילות ובימים הוא היה בדיכאון ואמר שהוא בדיכאון שהוא איתי, לא תיפקד, לא פרנס אותי, ואמר לי שאם אפסיק לעבוד הוא יתגרש. אני עובדת, הוא עבד לתקופות קצרות מעט שעות, לא רצה ללכת לכולל, לא עבד ולא הלך לכולל, אני טיפלתי לבד בילדים ובבית ולא קיבלתי שום עזרה, ולא קיבלתי שום שיתוף פעולה, היה כל הזמן פסיבי, גם בחינה רגשית לא קיבלתי כלום, הוא כל הזמן אמר שהוא סובל איתי ורוצה להיפרד,אני לאורך כל השנים הסתרתי מהמשפחות, ולא סיפרתי להם כלום, באיזה שהוא שלב הוא הודיע להורים שלי שהוא רוצה להיפגש איתם, לא ידעתי שהוא רוצה להגיד להם שהוא רוצה להתגרש ממני, ההורים שלי ראו אחרי הלידה שהוא לא מתפקד, ולא עוזר לי, שהוא כל הזמן במחשב ולא עושה כלום, בוודאי שהייתה להם טענה כלפיו, פעם אחת אמרו לי להתגרש ממנו, ולא שמעתי להם, ברור שהמצב לא היה נוח להם, מי שלא רצה אותי כל הזמן זה הוא ולא ההורים, הוא כל הזמן אמר לי דברים על האופי שלי, שהוא לא רוצה אופי אשכנזי אלא ספרדיה, הוא אמר לי שאני חלשה באופי ואין לי שכל, זה לה היה קשור להורים שלי.}

^{הבעל טען כנגד אך שוב הודה כי קיימת אצלו בעיה רגשית בקיום יחסי אישות, ושוב העלה את התלונות כנגד הורי האישה:}

^{הבעל: אנחנו פרודים שנה ושלושה חודשים, אני לא יודע מאיפה להתחיל, לאורך כל הדרך עוד מלפני החתונה להורים שלה היה חשוב רק כסף, רוב הזמן אני פרנסתי את הבית, היה לנו בעיה ביחסי אישות, נאמר לי שאני יותר מידי רגיש, אני לא סובל מדיכאון, רק לאורך כל השנים אשתי ראתה את היחסים בינינו באופן חד צדדי, היא תקשרה איתי בצורה מעליבה, בחיים לא החזרתי לה העיקר שלא יתפוצץ, חשבתי שאין התאמה ולא ידעתי מה לעשות, גם הרב א. שהרב קנייבסקי ממליץ עליו ראה תוך שעה מה הבעיה, שההורים שלה משפילים אותה כל הזמן. כשאמרתי לה שיש לה בעיה ביחסי האישות היא נלחמה בי כדי שלא תחזור להורים שלה. היועצים האחרים לא הבינו מה הבעיה, ורק הרב א.הבין, היועצים הקודמים הרב ב. אמר לה לא להקשיב להורים שלה, הם היו פונים אלי בצורה מזלזלת, הם היו מתקשרים אלי לעבודה.}

^{בית הדין: אתה יכול להוכיח?}

^{הבעל: יש עדויות מחברותיה לעבודה, שההורים שלה היו מרעילים אותה, היא עצמה הייתה מתלוננת עליהם, הם ניסו לשכנע אותה שיש רק צד אחד למטבע, היא היתה מורעלת מהם, והיתה חוזרת על התלונות שלהם. זה שקר שלא עבדתי, הצלחנו לחסוך 60,000 ש"ח מחתונה, בגלל שהיו בעיות בחיי האישות}

^{בית הדין: מה בדיוק היה?}

^{הבעל: שאנחנו לא מצליחים לשתף פעולה, יכול להיות שזו הבעיה אצלי שאני יותר מידי רגיש,}

^{בית הדין: טיפלת בזה?}

^{הבעל: הרב א. הציע שאבוא אלי ויעזור לנו, הוא העיד עלי שלא עשיתי כלום, הכול הרעלה של ההורים שלה.}

^{בית הדין בהחלטתו דאז קבע:}

^{האישה עומדת על תביעת הגירושין, לדבריה הצדדים פרודים זמן רב שנה ושלשה חדשים, ומראשית הנישואין הבעל אמר לה שבדעתו להתגרש, למרות כל ניסיונותיה לשלום בית. לדעתה אין מקום לניסיונות נוספים לשלום בית, בא כוחה מפנה את בית הדין להודעות הבעל כמובא בכתב התביעה.}

^{הבעל מאידך טוען כי עדיין יש מקום לנסות שלום בית.}

^{טענות הצדדים מופיעות בפרוטוקולי הדיונים.}

^{יצוין כי הבעל לא פתח תיק לשלום בית בפני בית הדין.}

^{בית הדין שמע את טענות ומענות הצדדים באריכות ובסבלנות, ולדעתו הסיכויים לשלום בית קלושים.}

^{בהחלטה הנ"ל בית הדין הפנה את הצדדים ליחידת הסיוע בית הדין שאף הם התרשמו כי אין מקום לשלום ביתוכך היתה מסקנתם:}

^{להתרשמותי, לבד מהניגודים אודות רצונותיהם העתידיים שנאמרו בצורה ברורה, במיוחד קיים פער ושוני גדול בתפיסותיהם ובהבנת המציאות, הרגשת הפגיעות של האחר.}

^{בנוסף התרשמתי שהבעל שאינו מקבל את רצון האישה להתגרש, מתקשה לקבל את עצמאות חשיבתה ורצונה כלגיטימית.}

^{לסיכום, להערכתי הפער בין הצדדים עמוק ביותר ולא קיימת כיום בשלות לשיקום מערכת היחסים המאוד פגועה בין הצדדים.}

^{לאור האמור התקיים דיון חקירות בבית הדין ביום א' בסיון תשע"ט (4.6.19) ובה הבעל שוב התנה את השלום בית בתנאים כאמור בפרוטוקול הדיון שורות 39-42:}

^{בית הדין: אם האישה לא רוצה אותך, היא לא חייבת להיות ברשותך?}

^{הבעל: זה לא בגלל הרצון הפנימי שלה, הסיפור פה הוא אחרת לגמרי.}

^{בית הדין: היא אומרת שהיא לא רוצה אותך? נראה לך שאפשר לך להחזיק בכוח?}

^{הבעל: הכול זה ההורים שלה, אני רוצה שלא תשמע להם.}

^{ובשורות 39-45 שב הבעל והודה כי אכן אין אפשרות לעשות עמה שלום בית והתנה זאת בניתוק מהוריה:}

^{בית הדין: אבל זה מה שהיא רוצה,}

^{הבעל: היא אומרת את זה מפחד, כשאשתי פנתה לשכנות שלה כדי ליצור שלום בית והיא עצמה אמרה לשכנה שהיא מפחדת להתגרש ממני כי היא יודעת שההורים יעשו לה אותו דבר.}

^{אף בכתבי הסיכומים של בא כוח הבעל נאמר שם שרצון הבעל לשלום בית הוא אך ורק אם יתקיימו תנאי הבעל:}

^{42. הטענה כי הבעל לא הגיש תביעה לשלום בית: הנתבע ביקש לכל אורך הדיונים חזרה אמיתית לשלום בית תוך הפניה לרב מקצועי הרב א. שהצדדים אף היו אצלו והתחילו בכך. הנתבע בטוח בגרסתו ואין הוא רוצה לעשות רושם על בית הדין הנכבד כאילו הוא היה ה'אשם' בפרידה של הצדדים וכאילו היום הוא מתחרט על כך ורוצה שלום בית – ולא היא! הנתבע אומר וחוזר ואומר כי בתנאים שהיו לפני שהצדדים נפרדו (כפי שהנתבע ציין זאת בדיון מתאריך ו' באדר א' תשע"ט (11.2.19) שורה 83, 85) הנתבע לא מוכן לעשות שלום בית ללא ייעוץ והכוונה עם התובעת אף אם היא תרצה בכך!! במידה והתנאים ישתנו אזי הנתבע מוכן לכל הזדמנות נוספת לעשות עמה שלום בית.}

^{לא נותר לבית הדין הברירה, אלא להכריע ולדחות את תביעת הבעל לשלום בית ולומר, כי אין כנות בתביעתו זו, שלום בית איננה "טענה". כשיש רצון לשלום בית הוא בא לידי ביטוי במעשים ולא בהצבת תנאים, תנאים - שיודע הבעל שאינם ברי יישום (לשיטתו), כנות של תביעה לשלום בית נמדדת במעשים אמיתיים ולא בהמתנה של כמעט שנה וחצי של פירוד,כשבמהלך אותה תקופה נצפה רק מעשה אחד בכיוון זה (קניית פרחים) ואף הוא בא כתגובה לאחר שהאישה זו שיזמה את שלום הבית.}

^{על כן בית הדין לא מקבל את טענת הבעל לשלום בית.}

^{ומכאן בית הדין סבור כי הבעל במקרה זה מוגדר כ"מורד" על פי ההלכה.}

^{בדיון שנערך ב-א' בסיון תשע"ט (4.6.19) שב הבעל והצהיר כי אין לו רגש כלפי האישה והוא חש אליה כמו אל אח ולא כמו אל אישה וכך אמר בשורות 36-38:}

^{הבעל: הרב א. אמר שאשתי יש לה רגישות יתרה והתחתנה רק כדי לברוח מההורים שלה, היא יצרה איתי קשר רק מפחד, וההורים שלה ניצלו את המצב הזה, והם באו בגישה של מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח, היא לא נתנה לי רגש כמו בעל, אלא כמו אח.}

^{הבעל הוביל לפירוד}

^{אף בסיכומי הבעל הוא עמד על כך שהיו בעיות וישנם ביחסי אישות (אין הכוונה למניעת יחסי אישות) אך בעיות אלו בצירוף התערבות ההורים (לטענת הבעל) הם אלו שהובילו את הבעל "לוותר" על אשתו.}

^{בראשית הסיכומים נאמר כפי שהאישה טענה בדיונים:}

^{1. ביום הראשון לחתונה כאשר הצדדים ניסו לקיים את המצווה – הנתבע הרגיש כי אשתו לא מקבלת ממנו, ויש חוסר שיתוף פעולה ביחסי האישות.}

^{2. הנתבע היה מבולבל והוא חשש לפגוע ברגשות התובעת, ולכן הוא בחר לרמוז לתובעת כי הוא חושב שאין ביניהם כל כך התאמה היות וביחסי אישות הוא מרגיש חוסר שיתוף פעולה ויתכן והצדדים לא כל כך מתאימים. (יש לציין כי לאחר מכן הנתבע הבין שהוא התנהל בצורה לא נכונה והוא הצטער על כך).}

^{3. כאשר התובעת שמעה שהנתבע חושב שהם לא כל כך מתאימים היא ביקשה מהנתבע שלא יתגרש ממנה, היות והוריה הם אנשים חולי שליטה, עזי פנים ואובססיביים, ואם הנתבע יגרש אותה הם ימשיכו להשתלט על חייה. כשהנתבע ראה שאשתו האהובה מבקשת שלא להתגרש, הוא הבטיח לה שהוא לא יגרש אותה בתנאי שהיא תשתף איתו פעולה, וביחד הם יצליחו להציג גבולות מינימליים להוריה ובכך ימנעו מהם להשתלט על חייה.}

^{כך שהבעיות ביחסי האישות וחוסר הרגש שהבעל חש מכיוונה של אשתו, אף לשיטת הבעל מקורם בבעיה מצויה אצלו ולא אצלה כפי שנאמר בסיכום עצמו:}

^{5. לאחר זמן מה, כאשר הנתבע ניסה לשוחח עם התובעת על הבעיות שיש להם ביחסי אישות, התובעת כעסה עליו מאד ואף האשימה אותה בבעיה ביחסי אישות, כאילו הנתבע בוחר בזה מרצונו החופשי.}

^{6. הנתבע הבין שהתובעת מדברת מתוך מצוקה, והוא לא התייחס לדמיונות והאשמות שווא שלה ברצינות.}

^{7. באמת לאחר כמה ימים כאשר התובעת נרגעה והבינה שהנתבע אוהב אותה אלא שבסך הכל מפריע לו הבעיות ביחסי אישות שביניהם – הסכימה ללכת ליועצת לשלום בית כדי לשפר ביניהם את יחסי האישות והתקשורת.}

^{כך שכל הגורמים הללו היוו את הקרקע הפוריה להיפרדות ביניהם וכפי שיתואר להלן:}

^{מספר הודעות שהוצגו לבית הדין ולא הוכחשו על ידי הבעל (אף שהבעל ניסה לשנות את ההקשר שלהם) מראות כי הבעל הוא זה שדחף לגירושין.}

^{הודעה לאישה: "כי מה שניתן לעשות זה להתגרש"}

^{הודעה נוספת לאבי האישה לשאלתו האם כוונתך להתגרש:}

^{הוא ענה: "ברור, אבל זה יהיה נעשה בדרך מסוימת".}

^{גם בבית משפט נאמר בשם הבעל:}

^{"המבקש לא סירב לתת גט וניתן לסדר גט היום"}

^{בנובמבר 17 נערכה פגישה בין הבעל לבין האישה והוריה, בה הוא דן איתם על הגירושין ובעקבות פגישה זו - שכר הבעל לאישה ולבנותיהם דירה והוא עזב לבית הוריו.}

^{מנקודת מבטם של האישה ובא כוחה, הבעל הוא זה ששכר את הדירה ועזב ובכך בעצם בצורה מעשית נפרד סופית מהאישה למשך שנה וחצי.}

^{מנקודת מבטם של הבעל ובא כוחו, הבעל הסכים לאור דבריו כי יש להתגרש להיפרד למשך זמן כדי לראות, שמא הפירוד יעלה מחשבות חיוביות ושל קירבה בין הצדדים שיוביל בסופו להשבתם.}

^{וכך אומר הבעל בדיון בא' בסיון תשע"ט (4.6.19):}

^{בא כוח האישה: של מי הייתה היוזמה להיפרד?}

^{הבעל: של ההורים שלה. של אשתי. לא בניגוד לעמדתי, אלא בהסכמה לחודש חודשיים ואחר כך אולי לחזור.}

^{בא כוחהאישה:זאת אומרת שבבחינתך הפרידה נכפתה עליך?}

^{הבעל: לא אמרתי שנכפתה, אלא היא הציעה שניפרד, היא שכרה דירה מאחרי גבי והציעה לי להיפרד לזמן מה ולראות איך הדברים יתפתחו.}

^{כלומר, אף לדברי הבעל הייתה הסכמה לפרידה משני הצדדים, פרידה שנמשכת עד היום ללא שום מאמץ מצד הבעל לשוב לשלום בית.}

^{טענות הבעל לכך, שהורי האישה הם אלו שגרמו לסכסוך והם אלו שהשפיעו לרעה על האישה, כך שהיא לא יכלה לקבל את מעמדו כ"בעל המשפיע", הם דיבורים שלא פוטרים את הבעל מחיוביו כלפי אשתו.}

^{עזיבתו את הבית, אף אם היה זה מתוך יוזמת האישה ומשפחתה, אך היתה זאת מתוך הסכמתו ללא תפוגה, מעמידה אותו כבעל שאינו מעוניין באשתו,ודינו כבעל מורד.}

^{תביעת הבעל לשלום בית אך רק לאחר שהאישה תעמוד בתנאיו, רק לאחר שהיא תעבור טיפול רק לאחר שיהיה ברור שלהוריה לא תהיה השפעה על הנעשה אצלם בבית, רק מחזקת את ההנחה וההבנה כי הבעל אינו מעוניין באשתו, ומורד בחיוביו כלפיה.}

^{התחמקות הבעל מאמירה ברורה שהוא רוצה אותה כמוה כאמירה שאינו רוצה אותה}

^{נציין כי במהלך הדיונים לשאלות בית הדין את הבעל אם הוא מעוניין באישה או לא, אף שהבעל לא ענה כפי שבעלים אחרים אומרים: "לא רוצה את האישה", "לא מעוניין בה", "רוצה להתגרש ממנה", ושאר תשובות המראות את רצונו החיובי והישיר של הבעל בגירושין, במקרה דנן הבעל ענה תשובות בסגנון שונה:}

^{הבעל: אני מוכן לשלום בית אמיתי בתנאי שההורים שלה לא יתערבו.}

^{בית הדין: את זה תעלו בטיפול.}

^{הבעל: ובתנאי שתדבר אלי בכבוד.}

^{אין אמירת "לא רוצה אותה" אלא אני מוכן לשלום בית אבל[...], אני רוצה טיפול אבל בתנאי[...].}

^{לדעת בית הדין, כדי לרדת לחקר וסוף דעתו של הבעל, ולהבין שאינו רוצה את האישה, אין צורך שיאמרבפירוש "איני רוצה את האישה", "אני רוצה להתגרש ממנה" וכו' אלא כל אמירה שמכלל "לאו" אתה שומע "הן"- פירושה "הן", וכן להפך,אם מכלל "הן" אתה שומע "לאו" - פירושה "לאו".}

^{נביא דוגמה לכך ונגדיר אימתי אף שלא אמר הרי זה כאילו אמר.}

^{הגמרא בבבא בתרא (דף ו' ע"א) קובעת כלל האומר: כל האומר "לא לוויתי" כאומר "לא פרעתי" דמי. כלומר, מלווה שהלווה בעדים ללווה והלה טוען "לא לוויתי", אנו מתייחסים לדבריו כאילו אמר גם "לא פרעתי" שהרי אם לא לווה – ודאי שלא פרע. ולכן אם אך יביא המלווה עדים שראו הלוואה, אף שאינם יודעים אם היה פירעון, ובמקרה רגיל נאמן הלווה לטעון "פרעתי", שהרי המלווה את חברו בעדים אינו חייב לפורעו בעדים, אך הואיל ואמר מתחילה "לא לוויתי", וכאמור, אנו מתייחסים לדבריו כאילו אמר גם "לא פרעתי", הרי ניתן לחייבו על פי הודאתו.}

^{וגדולה מזו מצאנו בשבועות (דף מא ע"ב)ההוא דאמר ליה לחבירה "הב לי מאה זוזי דאוזיפתך", אמר ליה "לא היו דבריםמעולם", אזל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה, אמר אביי מאי ניעביד? אינהו אמרי "אוזפיה" - אינהו אמרי "פרעיה"(ויש לפוטרו)רבא אמר: כל האומר "לא לויתי" כאומר "לא פרעתי" דמי.}

^{במקרה זה, יש אף עדים שפרע, והוא מעולם לא אמר "לא פרעתי" אך מאחר והכחיש את עצם ההלוואה, אנו מתייחסים לדבריו כאילו אמר "לא פרעתי", מחייבים אותו. ואף שיש עדים לטובתו, הואיל וקי"ל שהודאת בעל דין עדיפה מעדים, אין מקבלים דברי העדים שפרע, אלא מקבלים את דבריו "לא פרעתי" אף שכאמור דברים אלו לא נאמרו על ידו בפירוש.}

^{אולם מצינו גמרא בכריתות (דף י"ב ע"א) המתייחסת למי שנכנס טמא לבית המקדש והעידו עליו שהוא טמא, ובכך יש לחייבו בקרבן, אך הוא טוען כנגד העדים "לא נטמאתי"! לדעת רבנן - נאמן, משום שיש לו מיגו:}

^{דאי בעי אמר "טבלתי" פטור, כי אמר נמי "לא נטמאתי" – פטור, דאיכא למימר מאי "לא נטמאתי" דקאמר – "לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי".}

^{והקשו הראשונים שהרי בכל מקום לא נאמן אדם במיגו כנגד עדים ומדוע במקרה זה נאמן.}

^{על כך תירץ התוס' בכריתות:}

^{ולרבי מאיר אף על גב דמתרץ דיבוריה, לא מהימן, דהוי "מה לו לשקר" במקום עדים, והא דאמרינן בכמה דוכתי לכ"ע מגו במקום עדים לא אמרינן, היינו במקום שגמרה עדותן כדפרישית וכו'.}

^{ובהמשך תוס' מוכיח זאת וזה לשונו:}

^{וכן בההוא דאמרינן האומר "לא לויתי" כאילו אמר "לא פרעתי", ואינו נאמן במקום שאמרו עדים שלוה, ואמאי? הא קי"ל המלוה לחבירו בעדים אין צריך לפרוע בעדים, וליהוי נאמן לומר "לא לויתי" כלומר "לא עמדתי בהלוואה אלא פרעתי"? אלא התם עדים גמרו לעדותן, אבל ריב"א אומר דלא מהימנינן ליה במקום עדים להפסיד חברו, אפילו במתרץ דיבוריה, אלא דוקא הכא לפוטרו מקרבן שלא יביא חולין לעזרה, ובהכי ניחא ההיא דחזקת הבתים, ונראה הא דפליגי רבנן דווקא באומר "לא אכלתי" אבל אמר "שומן אכלתי"- מודו ליה.}

^{כלומר, דווקא לעניין הבאת קרבן, שהוא נדון בין אדם למקום, ואין כנגדו מי שמפסיד בכך, יש לתרץ דיבורו, אך במקום שעל ידי התירוץ אנו נפסיד את חברו התובע ממנו, אין אנו מתרצים דבריו.}

^{והתוס' בשבועות (מ"א ע"ב ד"ה כל האומר) מוסיף עוד יסוד אימתי מתרצים דיבורו ואימתי לא וזה לשונו:}

^{ואם תאמר, אמאי לא מתרצינן הכא דבוריה "לא לויתי" כלומר "לא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי", כמו בפרק אמרו לו גבי "לא נטמאתי" דמתרצינן דבוריה "לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי"? ואומר ריב"א דהכא לא קאמר "לא לויתי" אלא להד"מ דלא שייך לתרוצי לישניה וכו', ועוד יש לחלק דהכא כשטוענין עליו בבית דין יש לו להשיב בעניין שיפטר ואין לנו לתרץ דבריו.}

^{אימתי בית הדין מתרץ את דיבורו של נטען}

^{מכלל דברי הראשונים אלו נמצאו שלשה יסודות, אימתי יש לבית הדין לתרץ דיבורו ולבאר את דבריו ואימתי לא:}

^{א. רק היכן שאין בתירוץ ובפירוש דבריו על ידי בית הדין גרמת הפסד לתובע את הנטען.}

^{ב. אפשר לתרץ דבריו רק היכן שדיבורו אינו חתוך וברור, ויש מקום לתרץ ולפרש את דבריו, אך במקום שבו דיבורו ברור לשלילה, אין מקום לבאר חיוב בדבריו, וכגון האומר"לא היו דברים מעולם", לאמירה כזו אין שתי משמעויות, ולא ניתן לפרש דבריו כאילו אמר "לוויתי ופרעתי".}

^{ג. כשנשאל אדם במסגרת תביעה בבית דין, ויודע שעל פי דבריו יחתך הדין, מוטלת עליו החובה לטעון טענה ברורה ומפורשת, שעל פיה הוא צריך להיות פטור. אם לא עשה כן אלא טען טענה שכפי שהוצגה לבית הדין אין בכוחה לפוטרו, אין לבית הדין לתרץ דבריו ולפרש אותם בצורה אחרת כדי שיהיה פטור.}

^{כך שעל פי כל התירוצים הללו של הראשונים, במקרה דנן כשהבעל לשאלת בית הדין ולתביעת האישה ובא כוחה נזהר מלומר בפה מלא: "אני רוצה אותה" "אני מעונין לשוב לשלום בית", אין לנו לנסות לתרץ את דבריו ולומר: "הוא התכווין שהוא אכן רוצה אותה", אלא מתקיים בו מאמר חז"ל: "כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי דמי", דיבורו: "אני רוצה שלום בית בתנאי שהוריה לא התערבו ובתנאי שהיא תלמד לקבל ממני" פירושם של הדברים הוא - אינני רוצה אותה ואין לי עניין בשלום בית עם האישה הזו כפי שהיא.}

^{על כן לאור האמור לדעת בית הדין אף הבעל אינו מעונין באשתו וחלים עליו כל דיני מורד.}

^{דרישת הבעל למנוע את המפגשים בין אשתו להוריה}

^{נתייחס בהחלטה זו אף לטענות הבעל אודות התערבות הורי האישה והשפעתם עליה כגורם להפרת השלום בית בין הצדדים.}

^{ברמב"ם (פרק י"ג מהלכות אישות הלכה י"ד) נאמר:}

^{האומר לאשתו אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואמך אחיך ואחיותיך, שומעין לו, ותהיה היא הולכת להם כשיארע להם דבר, ותלך לבית אביה פעם בחודש ובכל רגל ורגל, ולא יכנסו הם לה, אלא אם אירע לה דבר כגון חולי או לידה, שאין כופין את האדם שיכנסו אחרים ברשותו. וכן היא שאמרה אין רצוני שיכנסו אצלי אמך ואחיותיך ואיני שוכנת עמהם בחצר אחת מפני שמריעין לי ומצירין לי, שומעין לה, שאין כופין את האדם שישבו אחרים עמו ברשותו.}

^{השגת הראב"ד:"וכן היא שאמרה אין רצוני שתכנס אצלי אמך ואחיותיך ואיני שוכנת עמהם בחצר אחת מפני שמריעין לי ומצירין לי שומעין לה" - א"א אימתי? בזמן שהן באות בגבולה, אבל אם באה היא בגבולן אין מוציאין אותם בשבילה ממקומן, אף על פי שהמדור שלו ואין להן בו זכות, הואיל והוא רוצה בעמידתם, אבל מבקשים ממנו לצדד להן ענין שלא יצערו אותה בדירתן.}

^{הראשונים עומדים על ההבדל בלשונות בין אם היא מלינה על הוריו לבין אם הוא מלין על הוריה.}

^{לגביו, הרמב"ם לא מגביל אותו לטעון כי הם מריעים לו די בכך שאומר שאינו מעוניין שהם יבואו לביתם בכדי שאכן ימנעו בית הדין אותם לבל יגיעו לבית הזוג.}

^{לעומתו לגביה, רק אם מבארת ואומרת מפני שמריעין לי ומצירין לי, שומעים לה, על כך עומדים הראשונים מדוע היא צריכה לתת אמתלא והסברים על כך שהיא מבקשת שקרוביו לא ייכנסו אליהם והוא לעומתה אינו צריך.}

^{על ההבדל הנ"ל עומד הרב המגיד ועונה:}

^{וכן היא שאמרה וכו'. כך כתב הרב אלפס בתשובה. ובהשגות א"א אימתי בזמן שהן באות בגבולה וכו'. ואני אומר אין אדם דר עם נחש בכפיפה אלא כך הוא עיקר הדבר, שאם נראה לבית הדין שהם מריעים ומצירין לה וגורמין לה קטטה עם בעלה, הדין עמה, ואם לאו לא כל הימנה, ובזה יפה כוח הבעל מכוח האישה, לפי שהמדור הוא של בעל, ואינו שלה, ולפיכך אינה יכולה למחות על ידן אלא בטענה. זהו דעתי.}

^{לאמור, היות והמדור בו גרים בני הזוג הוא של הבעל, זאת מתוקף חיובו במדור לאישה, על כן הוא יכול למנוע את קרוביה מלהיכנס לביתם שהרי זהו ביתו, אך היא מנגד, אינה יכולה למנוע את כניסת קרוביו לביתם, שהרי זה ביתו וללא הסכמתו או ללא טענות מוצדקות של הפרה של שלום בית - שהם מציקין לה - אינה יכולה למנוע מהם להיכנס לביתם.}

^{אף שמלשון הרמב"ם הנ"ל וכפי שביארו הראשונים, יש הבדל בינו לבינה, בזכות של מניעת קרובים להיכנס לביתם, חלק מהאחרונים חלקו על כך, וסברו כי אין הבדל בין האיש לאישה, לשניהם קיימת הזכות למנוע מקרובי המשפחה להיכנס לביתם אך ורק לאחר שהם טוענים כי הם מריעין במעשיהם לבני הזוג.}

^{יסוד טענה זו מקורו בכך שלא נמצא מקור לדינו זה של הרמב"ם בגמרא.}

^{אולם הגר"א (בביאורו לשולחן ערוך אבן העזר בסימן ע"ד סעיף ט' ס"ק ד') כתב:}

^{ד) האומר לאשתו כו'. עד סוף הסימן לשון הרמב"ם ונלמד כל זה ממה שנאמר שם"ואם היה טוען משום דבר אחר" כו' וכל שכן כהאי גוונא וכמו שכתב הרמב"ם, שאין כופין את האדם שיכנסו אחרים ברשותו, וכן בטענתה למד ממה שנאמר שם(ק"ג א')"אם היתה טוענת" כו' שכופין אותם ליתן לה בבית אביה.}

^{כוונתו לדברי הגמרא בכתובות (דף ע"ב ע"א)שם נאמר:}

^{ואם היה טוען משום דבר אחר - רשאי. מאי "דבר אחר"? אמר רב יהודה אמר שמואל משום בני אדם פרוצין שמצויין שם. אמר רב אשי, לא אמרן אלא דאיתחזק, אבל לא איתחזק - לא כל כמיניה.}

^{והוא הדין אף בדין זה סובר הגר"א, שזהו מקורו של הרמב"ם, שרק אם לטענתו הורי וקרובי האישה בגדר של מפריעין לשלום בית - יכול למנוע בעדם מלבוא לביתם, וכדוגמת היכולת שלו לאסור עליה לילך לאירועים חברתיים אם ישנם אנשים פרוצין שמצויין שם.}

^{על פי דברי הגר"א, אין הבדל בין בעל המונע את קרובי אשתו לבא לביתם, לבין אישה המונעת קרובי בעלה לבא לביתם, בשניהם צריך את התנאי שיאמרו כי הם מריעים להם, אלא אם כן מדובר בבית שהוא של הבעל, ועל כן זכותו למנוע מהם להיכנס לביתו.}

^{על כל פנים, ברור שהבעל יכול למנוע מקרובי האישה להיכנס לביתם, לפי המגיד משנה בכל מצב אם הבית בבעלותו ולפי הגר"א רק אם אכן הם מריעים לו או להם, ובכך מפירים את השלום בית ביניהם.}

^{באוצר הפוסקים(סימן ע"ד אות כ"ו א') הביא בשם הדבר משה - כי אין הבדל בין היכולת שביד הבעל להרחיק את קרוביה לבין היכולת שלה להרחיק את קרוביו.}

^{האם הבעל יכול למנוע מהאישה תקשורת עם הוריה}

^{אולם האם יש יכולת בידי הבעל אף למנוע כלל את הקשר בין האישה לבין הוריה.}

^{הנה זה ברור שהקשר בין האישה לבין משפחתה הוא מובנה בטבע האנושי לבלתי יכולת לבטלו. ומתוך הסעיף הנ"ל בדברי הרמב"ם מוכח, כן שהרי נאמר שם:}

^{האומר לאשתו אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואמך אחיך ואחיותיך, שומעין לו, ותהיה היא הולכת להם כשיארע להם דבר, ותלך לבית אביה פעם בחודש ובכל רגל ורגל, ולא יכנסו הם לה אלא אם אירע לה דבר כגון חולי או לידה,}

^{והרי לאחר שביארנו על הזכות של הבעל למנוע מקרובי אשתו את כניסתם לביתו שלו, כיצד אומרים הרמב"ם והשו"ע - שאם אירע לה דבר כגון חולי או לידה - יכולים להיכנס לביתם אף ללא רצונו של האב, והרי הוא מונע זאת מהם.}

^{אלא על כורחך, שבמקרים ובמצבים מסוימים זכותה של האישה לשהות בחברת קרוביה ואין לבעל יכולת לעכב זאת.המקור לכך מופיע בסוגיה בכתובות ע"א ע"ב במשנה:}

^{משנה. המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה, בזמן שהוא(אביה) עמה בעיר, חודש אחד - יקיים, שנים - יוציא ויתן כתובה, ובזמן שהוא(אביה) בעיר אחרת, רגל אחד - יקיים, שלשה - יוציא ויתן כתובה.}

^{ובגמרא:}

^{הא גופא קשיא, אמרת: רגל אחד - יקיים, הא שנים - יוציא ויתן כתובה, אימא סיפא, שלשה - יוציא ויתן כתובה, הא שנים – יקיים? אמר אביי - סיפא אתאן לכהנת, ורבי יהודה היא, רבה בר עולא אמר, לא קשיא, כאן - ברדופה, כאן - בשאינה רדופה. "אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום" - אמר רבי יוחנן, ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה, ורדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה. "והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" - אמר רבי יוחנן, ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה.}

^{הגמרא מבארת בשני אופנים, אימתי לאחר חודש צריך הבעל להוציא את אשתו וזאת משום שמנע ממנה לילך לבית הוריה.}

^{לפירוש הראשון – בכל אישה לאחר חודש שמנע ממנה לילך לבית הוריה חייב להוציאה.}

^{לפירוש השני – רק ברדופה לילך לבית אביה והוא מנע זאת ממנה עליו להוציאה.}

^{ונחלקו הראשונים בביאור דברי הגמרא "רדופה".}

^{דעת רש"י בפירושו על הגמרא (מהדורא קמא) כפי שביאר בשיטה מקובצת:}

^{כאן ברדופה וכו'. פירש"י ז"ל רדופה ללכת לבית אביה תמיד, שנים –יוציא, שאינה רדופה, שנים - יקיים.}

^{ואילו התוס' ביאר:רדופה – קודם הרגל הראשון לחתונתה, שממהרת לילך לספר להוריה על קורותיה, ושאינה רדופה – שאינה כלה חדשה, שכבר עברו כמה רגלים ולא ביקרה את הוריה, ממילא כבר אין לה רצון ודחף חזק לילך לספר להוריה.}

^{תוס' ביאר שלפי רש"י אין קשר בין האגדתות שבגמ' המתארות את הקשר בין עם ישראל לבין הקב"ה, אולם לתוס' ההקשר הוא ברור, שעם ישראל משול לאותה כלה לאחר הרגלים שהיא מחוברת לחתנה כך עם ישראל מחובר להקב"ה.}

^{רוב הראשונים הכריעו כתירוץ זה של הגמרא, וממילא לרש"י – אם הוריה בעיר אין אפשרות למנוע מאשתו לילך לבקרם, זה באופיה זה בטבעה וזה ברגילות שלה ולכן יש לה זכות מוחלטת לעשות כן.}

^{ויעוין בשיטה מקובצת שהביא את מלוא פירוש רש"י וזה לשונו:}

^{בזמן שהן עמה. אביה ואמה בעיר, אינה יכולה לעמוד בעצמה מלילך לביתם יתר מחדש, רגל אחד –יקיים, אפילו לא הדירה אלא יום אחד סמוך לרגל, אין יכול לקיימה יותר מאותו רגל, לפי שהאישה מצטערת כשאינה מקבלת פני אביה ברגל, ויותר מרגל אחד לא מוקמא אנפשה ואזלא, שלשה –יוציא, כיון שנכנס יום ברגל שלישי - יוציא, ובגמרא מפרש. רש"י במהדורא קמא.}

^{כלומר, אין אפשרות למנוע מהאישה את המפגשים עם הוריה, "אינה יכולה לעמוד בעצמה מלילך לביתם יתר מחדש"ועל כן אם בעלה הדירה מכך ואסר עליה עליו להוציאה.}

^{אמנם מהתוס' רי"ד בפסקיו נראה שאין זה טבע בנות ישראל אלא מנהג בנות ישראל וכך כתב:}

^{ודרך בנות ישראל לבקר אביהן ברגל מעיר לעיר.}

^{ועל כן ברור שאף שיש יכולת לבעל לאסור על כניסת קרובי אשתו לביתו אך אין הוא יכול לאסור את הקשר בינה לבין קרוביה. לרש"י כי זה בטבעה, לתוס' רי"ד כי זה הדרך הנוהג של בנות ישראל.}

^{בנוסף, בעיון בדברי הראשונים מבואר שישנם מצבים שבהם עדיף שאישה תשהה עם הוריה יותר מאשר עם הבעל.}

^{הבית יוסף מביא בסוף סימן ע"ז את דברי הרשב"א בעניין אישה שעזבה את בית בעלה והלכה להתרפאות כנגד רצונו והסכמתו בבית הוריה, אם נחשבת למורדת. על כך אומר הרשב"א:}

^{כתב הרשב"א בתשובה, על אישה שהניחה בעלה בבית אביו והלך חוץ לעיר וחלתה והלכה לבית אביה ולוותה למזונותיה ולרפואתה, הדין עמה, וכל שלוותה לצורך מזונותיה ורפואתה בעוד שלא היה בעלה בעיר, בודאי חייב הבעל לשלם מה שלוותה, ואפילו לחנן, ואפילו לאחר שבא בעלה אם עדיין חולה ואינה זנה ומפרנסה ועמדה ולוותה, חייב לפרוע מה שלוותה, בין למזונותיה בין לרפואתה הדומה למזונות, דהיינו שאין לה קצבה, ומה שטען שהוא לא שלחה מביתו - אינה טענה, שהרי הוצרכה לצאת אצל אביה שמשתדל ברפואתה, ואפילו היה חמיה משתדל ברפואתה מה הנאה יש לראובן בין עומדת כאן בין עומדת כאן? והיא אינה מורדת, ואי משום מלאכה - חולה לאו בת מלאכה היא.}

^{מבואר בדבריו, שרק משום שאין לבעל הפסד בכך שהיא אצל הוריה, שעל כן מכיוון שהיא לא בת תשמיש ומלאכה ועל כן טוב שתהיה אצל הוריה לתועלת רפואתה, לכאורה משמע, שאם יש לבעל תועלת בכך שתתנתק מהוריה - בוודאי שיש לו זכות טענה על כך.}

^{אולם מדברי המהרשד"ם באבן העזר סימן קנ"ג נראה, שטיפול אצל הוריה אפשר ויחשב לכזה, שאין הבעל יוכל למנוע אותה מלילך אליהם, אף שאינם רופאים ואינם תחליף לטיפול רפואי, אך עצם זה שהיא אצל הוריה - מסירותם וטיפולם משיבים נפש בריאה בגוף בריא, וכך דן שם לעניין אם הבעל חייב במזונות אשתו שנמצאת אצל הוריה בכדי להתרפאות:}

^{אבל ראיתי תשובת הרשב"א שכתב על אישה שהניחה בעלה והלך חוץ לעיר וחלתה והלכה לבית אביה ולוותה למזונותיה ולרפואתה הדין עמה וכו' וחייב הבעל לשלם מה שלוותה ואפילו לחנן ואפילו לאחר שבא בעלה, אם עדיין חולה ואינו זנה ומפרנסה וכו' עד ומה שטען שהוא לא שלחה מביתו - אינה טענה, שהרי הוצרכה לצאת אצל אביה שמשתדל ברפואתה.}

^{כלומר, הבעל לא יכול לטעון שום טענה כנגד אישה הנמצאת אצל הוריה כשהיא חולה. והמהרשד"ם לא תלה זאת בכך, שרק משום שאין לבעל נפקותא אם היא אצלו או אצל הוריה, אלא תלה זאת משום שהוריה משתדלים ברפואתה.}

^{אפשר וזו הסיבה גם לדברי השו"ע והרמב"ם שבמידה והיא צריכה את הוריה הם יכולים לשהות אצלה אף שהבעל מתנגד.}

^{היוצא מהנ"ל שחז"ל ידעו שישנם מצבים שהאישה זקוקה להוריה ולקרוביה עד כדי כך שאין יכולת ביד הבעל למנוע זאת ממנה אף שיש עליה חיובים הנובעים בקשר האישות.}

^{וכן הביא הגר"ש משאש זצ"ל בספרו שו"ת תבואות שמש סימן ט' בהסתמך על דברי הרשב"א הנ"ל שפעמים וחובה על הבעל לוותר ולאפשר לאשתו להיות בקרב בני משפחתה:}

^{דאף על גב דבעלה יכול לטפל בה או להביא לה משרתות שיטפלו בה בימי חוליה, אף על פי כן אינו דומה להיותה בבית אביה ומשפחתה שיטפלו בה בלב ונפש כראוי.}

^{הדרך הטבע והנוהג הוא שהאישה זקוקה לקשר עם הוריה ואין למנוע זאת לגמרי}

^{אך מהו הגדר, מהו זמניות המפגשים, איכותם, איכות הקשר שהאישה זכאית להם ורשאית לקבע לשמר וליצור בינה לבין משפחתה אף כנגד דעת בעלה.}

^{אין בכך מסמרות, אך הגיוני הוא מה שכתב בשו"ת שואל ונשאל חלק ב' אבן העזר סימן ט', שהגדר הוא מהו המנהג הנוהג בין אנשי העיר בין האישה וחברותיה שעל דעת כן הוא-הבעל נשא אותה לאישה ואף היא על דעת כן נישאה לו, וכך נאמר שם:}

^{וכן יש להוכיח מה שכתב הרשב"א שם: ומה שטען שהוא לא שלחה מביתו - אינה טענה, שהרי הוצרכה לצאת אצל אביה שמשתדל ברפואתה, ואפילו היה חמיה משתדל ברפואתה מה הנאה יש לראובן בין עומדת כאן בין עומדת כאן וגו' עיין שם, אלמא דאלו היה הבעל בביתו דיש לו הנאה וכמו שמבואר בגמרא אין לה לילך לבית אביה. וכן לפי הנשמע והמסופר כי רוב נשי העיר הלזו מתרפאות ויולדות רק בבית בעליהם ורק מיעוטא יולדות ומתרפאות בבית אביהם כשהבעל אינו מקפיד ומתרצה הוא לזה אבל אם הבעל מקפיד עומדת רק אצלו בביתו. ואם כן כל הנושא - אדעתא דמנהג העיר הוא נושא, וכמו שכתב מרן בבית יוסף סימן קי"ט בשם הרשב"א דכל שנשא במקום שאין מגרשין אלא מדעת האישה, סתמו - כפירושו, ועל דעת כן נשאה וגו' ואפילו הוציאה מהמקום ההוא והוליכה למקום אחר, אינו רשאי וגו' אלא על פי דרך מנהג הנישואין, שעל מנת כן נשאה, ומשמע דאין צריך הסכמה ידועה בזה וכדמסיים שם וכ"ש וגו' דמבואר דעד עתה מיירי בלא יש הסכמה ידועה אלא מנהג בעלמא. וכל שכן בזה דהוכחנו שכן הוא מדינא וממנהגא וכאמור.}

^{אמנם הנוהג במקרה זה הוא לרעת האישה, אך היסוד הוא שהמנהג הנוהג הוא הקובע את יחסי בני זוג והוריהם, ומצינו גם פוסקים שהגדירו יפה את הצורך של האישה בקשר עם הוריה ובכך סתרו כל אפשרות של דרישת הבעל לניתוק הקשר בין אשתו לבין הוריה.}

^{כך מצינו בשער שלמה סימן קכ"ו שכתב:}

^{באישה שאנסה בעלה על ידי איום שיגרשנה מיד לקבל על עצמה בקניין גמור בעדים ובשטר שלעולם לא תלך לבית אביה וקרוביה ושלא יבואו אחד מקרוביה אליה, ולא תדבר עמהם כלל, ואפילו בשוק ומן גגין ודרך חלונות, ואם תעבור על זה תצא בלא כתובה, האריך להוכיח דדבר שנעשה מחמת אונס שאנסוהו לכך אינו כלום, ושזה דומה לתנאי שאי אפשר לקיימו, דאין בידה לרצותם בכסף שלא יבואו אצלה ושלא ידברו עמה ושלא יראוה לא הם ולא היא וכו', דאפילו אם ירצה אדם לאנוס עצמו לעשותו אינו יכול לעמוד בזה ואי אפשר לקיימו לא קרוביה ולא היא וכו', דמכל הני מוכח דנידון דידן מיקרי דבר שאי אפשר לקיימו וכו', והוי כנדרי זרוזין ונדרי הבאי ונדרי אונסין וכו'.}

^{העולה מדבריו, שאין אפשרות לדרוש מהאישה ניתוק מקרוביה ומשפחתה, אמנם יש זכות ביד הבעל למנוע את כניסתם לביתו כשזהו ביתו, וזאת כאשר לדעתו ולטענתו הם מריעין ומציקין לבני הזוג ובכך מפירים את שלום הבית שביניהם (לחלק מדעות הראשונים).}

^{ובתווך, יש לילך אחר מנהג נשות ישראל, יש לשמור על קשר בין האישה לבין הוריה כפי הנוהג וכפי הנהוג במשפחתה ובין חברותיה, אם משום שזהו טיבעה, אם משום שזו הדרך ועל דעת כך הוא נשא אותה לאישה.}

^{נכון הוא, שאם היה ברור שהקשר מזיק ופוגע ביחסים שבין הצדדים, אפשר שעל דעת כן לא נאמר הדין הזה שנלך לפי טבעי האישה ומנהגיה וברור כי יש להעדיף את שלום הבית והחיובים של האישה כלפי בעלה.}

^{אולם אף במקרה זה, אף לפי דברי הבעל ובוודאי לפי טענת האישה, הוריה הגרים בב' במרחק נסיעה רב מביתם היו באים פעם בשבועיים לביקור, שיחת טלפון היתה פעם בשבוע (נתונים שאף אושרו על ידי הבעל), לדברי האישה לא היתה שום השפעה מכך על מערכת היחסים שביניהם, כל מערכת היחסים הקלוקלת החלה בעטיו של הבעל, לבית הדין קשה לקבל שביקור פעם בשבועיים ושיחת טלפונית חד שבועית הם אלו שגרמו להרס שלום הבית שבין הצדדים.}

^{גם אם הבעל היה צודק במחשבתו שניתן על פי ההלכה לתבוע מהאישה ניתוק מהוריה, הרי היינו מצפים ממי שטוען שרצונו בשלום בית, להיות בבית עם אשתו, ולעשות מאמצים לשפר את היחסים ביניהם, תוך השגחה שהאישה לא תתקשר עם הוריה למען לא יהרס שלום ביתם. אבל בעל שעוזב את ביתו ויוצר פירוד ונתק עם האישה כבר למעלה משנה, מחסל כל סיכוי לשלום בית, וטוען שהוא ממתין ליוזמת האישה לנסות להשיבו לשלום בית תוך עמידה בתנאים שהציב, התנהגות זו מראה שהבעל אינו מעוניין בשלום בית, ורק טופל אשמה על הורי האישה כאילו הם אשמים במצב.}

^{העולה מהאמור לעיל, שהבעל מוגדר כ"מורד" על אשתו, הואיל ועזב את הבית ואינו מעוניין באישה, והתנאים שמעלה כדי להואיל בטובו לשלום בית אינם מעשיים.}

^{עד כה התייחסנו אודות הגדרת הבעל.}

^{אף האישה ייתכן ותחשב למורדת}

^{כעת נתייחס להגדרת האישה בהליך זה.}

^{אמנם ברור לבית הדין לאור האמור כי הבעל מוגדר כמורד באשתו, אך נהיר לבית הדין באותה מידה כי אף האישה אינה מעוניינת בבעל.}

^{דברים נאמרים במפורש בדברי האישה ברורות וכן בכתובים בכתב התביעה ובסיכומי האישה וב"כ.}

^{ייאמר, כי כעת אנו דנים על דין הגירושין בין הצדדים, בשונה לו היינו דנים על דין הכתובה שבכך הדיון היה שונה.}

^{בדיון שנערך בבית הדין ביום ו' באדר א' תשע"ט (11.2.19) אמרה האישה:}

^{בית הדין: מה את מבקשת היום?}

^{האישה: אני נאלצת היום לבקש גט וכתובה.}

^{בית הדין: את רוצה לנסות הליך של שלום בית?}

^{האישה: אני כבר לא מאמינה בזה היום, הוא טוען שאני כבר לא מתאימה לו, אז שייתן מה שמגיע לי.}

^{ובהמשך הוסיפה האישה:}

^{בית הדין: את מוכנה ללכת לטיפול זוגי?}

^{האישה: הלכנו הרבה פעמים, בהתחלה רק אני הלכתי והוא סירב ללכת, ואמר שאין לו בעיה.}

^{בית הדין: האם את מוכנה היום ללכת לטיפול נוסף?}

^{האישה: זה רק לצורכי ההליך המשפטי, ולא באמת.}

^{הבעל: אני מוכן לשלום בית אמיתי בתנאי שההורים שלה לא יתערבו.}

^{בית הדין: את זה תעלו בטיפול.}

^{הבעל: ובתנאי שתדבר אלי בכבוד.}

^{בית הדין: את כל זה תעלו בפני מי שתלכו אליו.}

^{בית הדין: מה את אומרת?}

^{האישה: הבעל נמצא במיטה כל היום ואומר שהוא בדיכאון מזה שהוא איתי, הוא לא מסוגל לתפקד, והוא צריך טיפול בפני עצמו. אני כבר עשיתי טיפולים זוגיים, במצב שאני היום אני לא מוכנה ללכת.}

^{בדיון שהתקיים ב 3.11.19 הוסיפה האישה למניעים שלה לבקש גירושין:}

^{האישה: לאורך כל השנים הוא רצה לגרש אותי, כל הזמן הוא אמר שהוא רוצה להתגרש ממני, כאשר ניסיתי לשדל אותו לייעוץ זוגי והוא לא הצליח, בהתחלה הלכתי לבד לכל מיני רבנים, ובסוף הצלחתי לשדל אותו ללכת גם, כל הדרך הוא טען שיש בעיה בחיי האישות, והוא לא רצה לדבר איתי ולנהל איתי שיחה, כל השנים הוא היה במחשב בלילות, ובימים הוא היה בדיכאון ואמר שהוא בדיכאון שהוא איתי, לא תיפקד, לא פרנס אותי, ואמר לי שאם אפסיק לעבוד הוא יתגרש. אני עובדת, הוא עבד לתקופות קצרות מעט שעות, לא רצה ללכת לכולל, לא עבד ולא הלך לכולל, אני טיפלתי לבד בילדים ובבית ולא קיבלתי שום עזרה, ולא קיבלתי שום שיתוף פעולה, היה כל הזמן פסיבי, גם בחינה רגשית לא קיבלתי כלום, הוא כל הזמן אמר שהוא סובל איתי ורוצה להיפרד,אני לאורך כל השנים הסתרתי מהמשפחות, ולא סיפרתי להם כלום, באיזה שהוא שלב הוא הודיע להורים שלי שהוא רוצה להיפגש איתם, לא ידעתי שהוא רוצה להגיד להם שהוא רוצה להתגרש ממני, ההורים שלי ראו אחרי הלידה שהוא לא מתפקד, ולא עוזר לי, שהוא כל הזמן במחשב ולא עושה כלום, בוודאי שהייתה להם טענה כלפיו, פעם אחת אמרו לי להתגרש ממנו, ולא שמעתי להם, ברור שהמצב לא היה נוח להם, מי שלא רצה אותי כל הזמן זה הוא בלי קשר להורים, הוא כל הזמן אמר לי דברים על האופי שלי שהוא לא רוצה אופי אשכנזי אלא ספרדיה, הוא אמר לי שאני חלשה באופי ואין לי שכל, זה לא היה קשור להורים שלי.}

^{ובדיון שהתקיים בא' בסיון תשע"ט (4.6.19)הייתה האישה נחרצת באומרה:}

^{בית הדין: את רוצה אותו?}

^{האישה: הוא גירש אותי כבר ברגע הראשון בחתונה, הוא לא רוצה אותי, מה שהוא אומר שהוא רוצה שלום בית זה שקר, הוא מעלה את זה רק כדי לפטור את עצמו מכתובה, הוא רוצה להתגרש ואמר זאת נחרצות הרבה פעמים, הכול רק בגלל הכתובה.}

^{בית הדין: אם תוותרי על הכתובה נראה לך שייתן גט?}

^{האישה: אולי כן, עכשיו אני כבר לא רוצה אותו, אחרי שנה וחצי שאני פרודה, ושוב ושוב במשך כל שנות הנישואין הוא לא מסתכל עלי ולא מדבר איתי, בשנה וחצי האחרונה פנה אלי פעם אחת במכתב, והאשים את אמא שלי, כאשר האמת היא [...].}

^{כך שאף האישה לאורך כל הדרך תבעה גירושין ועמדה על כך כי אין מקום לשלום בית.}

^{חיוב הבעל בגט הן מפני מרידתו ואפשר אף מפני שהם מורדים זה בזה כיום}

^{לאור האמור מעלה לבית הדין ברור ללא כל ספק כי דין הבעל כדין מורד באשתו ובמקום שאף אשתו מעוניינת בגט דינו כמבואר בסימן ע"ז סעיף א' שבוודאי לכל הפחות אפשר לחייבו בגט.}

^{אף אם נגדיר את האישה שאף היא אינה מעוניינת בבעלה ונחיל עליה שם "מורדת", ואיננו קובעים מסמרות בדבר, בכה"ג כששני הצדדים אינם מעוניינים זה בזה וגרים בנפרד, מנהג בתי הדין לילך אחר דבריו של רבינו ירוחם ולחייב בגט, שהרי רבינו ירוחם אומר בספר מישרים נתיב כ"ג חלק ח':}

^{"וכתב מורי הר' אברהם בן אשמעאל כי נראה לי שאישה שאמרה לא בעינא ליה יתן לי גט וכתובה, והוא אמר אנא נמי לא בעינא לך אבל איני רוצה ליתן גט, מסתברא דאין דנין אותה במורדת להפסידה כלום מעיקר כתובתה אלא מיהו משהין לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה תוספת וכל מה דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה."}

^{מבואר מדבריו שכששני הצדדים אינם מעוניינים בהמשך הנישואין, ופירודם הוא לפחות שנה, יש מקום לכפיית גט ולכל הפחות לחייב בגט.}

^{בכמה פסקי דין בעבר כתבנו שיש הבדל בין הנידון של חיוב בגט לבין הנידון של חיוב כתובה.}

^{אף אם יש לדון לעניין חיוב בגט בשל מי הפירוד, אך לעניין חיוב כתובה בזה יש לברר בשל מי נגרמו הפירוד והגירושין.}

^{על דינו זה של רבנו ירוחם הסתמכו גם בפסקי דין רבניים (חלק יא עמוד 95-89, בית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו, בפני כב' הדיינים: הרבנים ח"ג צימבליסט, ע' אזולאי, ש' דיכובסקי שליט"א בעניין הקשר שבין העברת רכוש להסכם הגירושין) וכתבו:}

^{"כשהבעל והאישה שניהם מורדים זה בזה, כופין או על כל פנים מחייבים את הבעל לגרשה".}

^{והביאו דברי רבנו ירוחם הנ"ל, והוסיפו (בעמוד 95):}

^{"הואיל וכאמור אף הוא אינו חפץ בשלום בית ואף הוא מורד בה, אם כן מן הדין הוא חייב לגרשה, וכמו שהבאנו מדברי רבנו ירוחם שבכגון זה כופין אותו לגרשה, ואף אם לא נגיע לידי מדה זו של כפייה, מכל מקום יש לחייבו לגרשה, וכל כהאי גוונא כבר פסק הרמ"א (אבן העזר סימן קנד סכ"א בהג"ה) וזה לשונו: 'ובכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא, אף על גב דאין כופין לגרש מכל מקום כופין אותו ליתן כתובה מיד'".}

^{הרי שאף אם לא נכוף לגרש, על כל פנים נוכל לחייבו בגט.}

^{האם חיוב גט בהנ"ל תלוי בשאלה מי הוא זה שגרם לגירושין?}

^{ובכן, בעניין זה, ראה מה שכתב בספר עטרת דבורה (לג"ר אוריאל לביא שליט"א, אב"ד ירושלים), כרך א עמוד 329, כי ביחס לדינו של רבנו ירוחם אין הבדל מי האשם בפירוד, ואף אם הצד השני הוא האשם, יש מקום לחייב בגט את הצד הראשון, שאף הוא מורד כיום. וכך כתב:}

^{"האישה אינה זכאית לעכב סידור הגט בנסיבות אלו, כשהעמדה הברורה של שני בני הזוג היא שאין כל אופציה לשלום בית. אין מקום לטענה שאין לחייב את האישה בגט מאחר שהמצב הנוכחי אירע בעטיו של הבעל וכו'. ככל שהדבר נוגע לחיוב הגירושין, טענה זו אינה מתקבלת, מאחר ולמעשה כעת שני בני הזוג בפירוד ממושך ואינם רוצים זה בזה, וזו עילה מספקת לפסיקת חיוב הגירושין על בן הזוג המעכב את הגירושין, גם בלא להגדירו כמורד".}

^{אף בנסיבות דידן, יהיה נכון לומר שברורשהבעל כבר אינו מעוניין באשתו ובית הדין לא ייתן ידו לעיגון האישה לחינם, כאמור.}

^{ועיין גם במאמרו של הג"ר נחום פרובר שליט"א (פורסם בקובץ "כנס הדיינים תשס"ח", עמוד 114) שם עסק בדינו של רבנו ירוחם ובחיוב גט לבני זוג המורדים ומעגנים זה את זה. לדבריו, טענת עיגון הינה עילה מספקת לחיוב בגט, אף אם הצד המעגן אינו אשם בהפרת שלום הבית. וכך כתב:}

^{"כפי שכתבנו לעניין חיוב גט לפי דינא דרבנו ירוחם, אין הבדל מי הראשון שהתחיל לטעון שרצונו להתגרש, וכמו כן אין הבדל בסיבת מי המצב שכיום אין צד רוצה את משנהו, והעיקר תלוי אם כיום יש עיגון או לא, דהיינו אם המצב שבפנינו הוא שהבעל לא מעוניין באישה כלל, אף אם האישה תרצה לחזור אליו, או לחילופין, כיום המצב הוא שאין האישה מעוניינת בבעל אף אם הבעל ירצה לחזור אליה, זהו מצב שכיום שני הצדדים מעוגנים, ולכן יש לחייב בגט כל צד המעכב את הגירושין, ללא קשר מי גרם למצב הקיים, היות ואין זכות לכל צד לעגן את משנהו".}

^{בנוסף, ידוע דינו של הגר"ח פלאג'י באשר למצב בו אין סיכוי לשלום בית והצדדים כבר פרודים לפחות י"ח חודש במצב זה, שעל בית הדין מוטלת החובה לעשות כל מאמץ כדי להפריד בין הצדדים, וכן ננהג אף בתיק זה.}

^מסקנות

^{א. בעל דין שאינו עונה לשאלות בית הדין תשובות ברורות אלא מתחמקות אינו מסוגל לענות "כן" אין לפרש את דבריו ויש להתייחס לדבריו כאל שלילה לאור נסיבות התשובה והשאלה.}

^{ב. בוודאי שאין לפרש את תשובתו כאשר הפירוש מזיק ומפסיד לטוען שכנגדו.}

^{ג. לבית הדין נתון השיקול דעת והסמכות לקבוע כי אין הבעל מעוניין באשתו מתוך הלך התנהגותו ודבריו.}

^{ד. יכול הבעל לעכב ולדרוש את הרחקת בני משפחת אשתו מביתו בכל מצב ובמיוחד אם נוכחותם מזיקה לשלום בית שבין בני הזוג.}

^{ה. ישנם מקרים שאינו יכול למנוע את נוכחותם בבית בני הזוג וכן ישנם מקרים שאינו יכול למנוע את נוכחות אשתו וביקורי אשתו את משפחתה.}

^{ו. בוודאי שאין הבעל יכול למנוע קשר עם בני משפחתה.}

^{ז. מידת הקשר וזמינותו תלוי בנוהג שבעולם.}

^{הרב דוד גרוזמן - דיין}

^{מצטרפים לדבריו של עמיתנו הנ"ל.}

^{הרב אברהם שמן                   הרב אברהם אבידר - דיין}

^החלטה

^{לאור כל האמור לעיל מחליט בית הדין כדלהלן:}

^{א. הבעל חייב לגרש את אשתו.}

^{ב. יש לקבוע מועד נוסף לסידור הגט בהקדם, בתוך 21 יום, ולהזמין את הצדדים כמקובל.}

^{ג. במידה והבעל יסרב להתגרש במועד הראשון שייקבע, בית הדין ידון לגופה בתביעת האישה להטלת צווי הגבלה על הבעל בהתאם לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה – 1995, ולאחר בקשה מתאימה מאת המבקשת.}

^{ד. בעת סידור הגט על הצדדים להגיע להבנות ביניהם אודות חבות הכתובה, במידה ולא ישכילו לכך ישקול בית הדין את החלטתו בעניין הכתובה והמשך ההליך.}

^{ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.}

^{ניתן ביום ט' באדר התש"פ (05/03/2020).}

^{הרב אברהם שמן הרב אברהם אבידר הרב דוד גרוזמן}