חובת הבעל לפייס את אשתו ברגעי משבר

^{מאת הרב יצחק אושינסקי - אב בית הדין, בבית הדין הרבני ירושלים}

^{שיעור ביום עיון לדיינים ד' באדר ב' תשפ"ד (14.3.24)}

^{כאשר נקלעים בני הזוג למשבר שלום בית (אף במצב חירום ואף בחייל השב מחזית הלחימה, ולעיתים אף כאשר האישה פותחת תביעת גירושין בבית הדין), על הבעל לדעת כי חובתו בעת ההיא לפייס את אשתו, ולא לצפות שדווקא היא זאת שתעשה את המאמצים להשיב את השלום על כנו.}

^{וכך כתב הרה"ג דוד לבנון שליט"א במאמרו (שורת הדין, כרך יא, עמוד רכז): "זאת ועוד, זה שהאישה תובעת גירושין, אינו בהכרח הוכחה שהאישה גורמת את הגירושין, אפשר שהבעל ציער אותה וגרם לה לכעוס עליו, וגם אם אין זה מוצדק שתתבע גירושין, אין זה פוטר את הבעל מלחזר אחר אשתו ולפייסה, כי זה טבע האישה שדמעתה מצוייה ונוטה להישבר מהר ולומר 'גרשני', כפי שמובא בגמרא (יבמות דף קטז עמוד א): 'באומרת לבעלה גרשני. כולהו נמי אמרו הכי!'".}

^{והוסיף: "ואנו יודעים מתוך הניסיון שגם כשהאישה תובעת גירושין, אם הבעל מציע לה שלום בית, היא מתרצה לכך, וכשהוא אינו מנסה לרצותה היא נשארת בעמדתה להתגרש. ונראה שגם על מקרה כזה חייבו חז"ל כתובה, כדי שלא תהא קלה בעניו להוציאה, אלא יפייס אותה ולא ימהר לגרשה".}

^{ועיין גם בתשובת הרשב"א (מובאת ברמ"א אבן העזר סימן פ סעיף יח): "אשה שהלכה מבית בעלה מכח קטטה, ואינה רוצה לשוב לביתו עד שיקרא לה בעלה, לא הפסידה משום זה מזונותיה, דבושה ממנו לשוב מאחר שיצאת בלא רשותו ואינו מראה לה פנים, ואם הוא יבוא אצלה אינה מונעתו מכלום".}

^{הרי שחובת הבעל לפייס את אשתו, גם כאשר היא זו שהחלה בהליך הפירוד, כגון שעזבה את הבית או שפתחה תיק גירושין.}