הרכב בית הדין הרבני



תקנות הדיון - תקנה ד - הרכב בית הדין הרבני


באלו מקרים בית הדין דן בהרכב שלושה ובאלו מקרים יכול בית הדין לדון בדיין יחיד? 

בית הדין יושב בהרכב של שלושה דיינים, למעט מקרים שבהם רשאי בית הדין לדון בפחות משלושה לפי ההלכה. ורשאי בית הדין אזורי לדון בהרכב של פחות משלושה בעניינים אלו: 

א. עניינים שלא על ריב. 

ב. צווים לעיקול נכסים. 

ג. עניין שהסכימו עליו הצדדים, שעל פי ההלכה ניתן לוותר על הרכב של שלושה. 

ד. ענייני סדר ומינהל. 

ה. עניינים הנידונים במעמד צד אחד.


באלו עניינים יכול יושב ראש הרכב בבית הדין הגדול, או בית הדין אזורי, לדון לבדו, ואת מי ראשי להסמיך לכך? 

ליושב ראש ההרכב בבית הדין הרבני הגדול או האזורי, יש סמכות לדון לבדו בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים, להחלטות ביניים אחרות, וכן בענייני סדר ומינהל, וראשי הוא להסמיך חבר אחר של בית הדין לדון בעניינים אלו. 


האם יכול נשיא בית הדין הגדול או הרכב של דיינים לומר שרוצים להוסיף עוד דיינים בדיון הבא?

נשאי בית הדין הגדול, רשאי להורות, לפני תחילת דיון בעניין מסוים, שהדיון בו יהיה לפני מספר בלתי זוגי גדול יותר של דיינים. והרכב של בית הדין שהתחיל לדון בעניין מסוים רשאי הוא לבקש שהמשך הדיון בעניין זה יהיה לפני מספר בלתי זוגי גדול יותר של דיינים ובהם הדיינים שהחלו בדיון.



ראו נא באותו עניין מלב ליבו של פסק דין שניתן בפני דן יחיד הרה"ג הרב יצחק אושינסקי – אב"ד בירושלים בתיק שמספרו 1026404/21 (הותר לפרסום) להלן הדברים בתמצית:

כך שאין ספק כי על פי החוק והתקנות, ניתן לדון בדיין יחיד בהסכמת הצדדים.

ונציין אף כמה נימוקים הלכתיים באשר לכך.

בשולחן ערוך (חושן משפט סימן ג סעיף ב) מובא:

"פחות משלשה אין דיניהם דין, אפילו לא טעו, אלא אם כן קבלום בעלי דינים או שהוא מומחה לרבים".

כך שניתן לדון בדיין יחיד כשהצדדים קבלו עליהם דין יחיד.

באשר לסמכות דיין יחיד כשקבלו עליהם הצדדים לדון בפניו, כתב הרשב"א (שו"ת, חלק א סימן אלף קכו), שלאחר הסכמת הצדדים יש לדיין יחיד סמכות של שלשה דיינים, וכן יכול לקבל ראיות והודאות.

למעשה, הסכמה לדון בדיין יחיד, משמעותה שהוא גם מוסמך לפסוק ביחיד, זאת על פי האמור בספר "סדר הדין" (לפרופ' שוחטמן עמוד 57). ועיין שם, שיש פוסקים רבים, שסמכותו כבית דין לכל דבר.

אמנם, יש שפקפקו מלדון בדין יחיד, לאור דברי המשנה באבות, שלא לדון יחידי, וכדי שלא יבוא הדיין לכלל טעות.

ובהמשך לכך, ידועים דברי הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק ב הלכה יא) שכתב "שמצוות חכמים הוא שמושיב עמו אחרים שהרי אמרו אך תהי דן יחידי וכו'", ואף מהרש"ל כתב (שו"ת מהרש"ל סימן לה), שאפילו קיבלו עליהם הצדדים דן יחידי, מצווה שיושיב אחרים עמו.

ברם, רבנו עובדיה מברטנורא כתב (פירושו למשנה אבות פרק ד משנה ח), שאין בכך אף מידת חסידות שלא ידון ביחיד, וכן נפסק בשו"ת שארית יוסף סימן יז, שלא כמהרש״ל הנ״ל.

וכתב התשב"ץ (מגן אבות על מסכת אבות, פרק ד משנה ח): "ומכאן הנהגנו היתר בעצמנו לדון יחידי אפילו מדרכי חסידות, כיון שקבלונו הציבור עליהם״.

כך שנראה שיש גדולים הסוברים שאין מניעה לדון בדיין יחיד, כשהצדדים הסכימו לכך.

בנוסף, כתב בש"ך (חושן משפט סימן ג ס"ק י): "דאותן שנוהגים לדון ביחידי, היינו בדברים שרגילים ופשוטים שהם מומחים בהם וכו', או אפשר וכו', אם כן, כי קבלוהו בסתם, מסתמא קיבלוהו בין לדין ובין לטעות".

כך שלדבריו, בדינים פשוטים כן ניתן לנהוג כן, וכן שאין חשש מטעות, שהרי זה בתוך קבלת הצדדים.

ובהמשך לכך כתב ערוך השולחן (חושן משפט סימן ג סעיף ו):

"ובכל הערים הקטנות שאין שם רק דיין יחידי, דן בעצמו ואינו מתנה כלל. וצ"ל, דכיון דהכל יודעים שהוא יחידי, לכתחילה כוונתם כן כשבאין לפניו, שידין כפי שכלו והבנתו, ומוסמכים הם אף אם לא ירד לעומק הדין, וממילא הוי כקבלוהו בין לדין ובין לטעות".



אגב, תקנה לדיון בפני דיין יחיד כדי לייעל את המערכת, הובאה כבר ב"אורים" (לר"י אייבשיץ סימן ג ס"ק ח), שבקהילות מיץ הייתה תקנה שאב"ד ידון ביחיד, שלא להרבות שכר הדינים. וציין כי בדינים פשוטים הוא נהג כן.

כך שנראה למעשה שניתן לדון יחידי כיום, בהסכמת הצדדים, וכל שכן כשמדובר בדינים פשוטים.

ואמנם, לדעת השולחן ערוך (חושן משפט סימן כב סעיף א), אם מסכימים בעלי דין לדון לפני דיין יחיד, אין צריך קניין, אולם יכול לחזור בו בעל דין לפני גמר דין, אבל אם הם עשו קניין אינו יכול לחזור בו אף לפני גמר דין. ברם, לדעת הרמ"א שם (והצדדים דנן הינם מבני אשכנז), רק בתרתי לרעותא (של פסולי דין, כגון דיין פסול כבית דין) צריך קנין, ואז לא יוכל לחזור בו, אך אם לא עשו קנין, יכול לחזור בו אפילו לאחר גמר דין.

ואמנם דעת הש"ך שם (ס"ק ב), שאם קבל דיין אחד במקום שלשה דיינים, צריך קניין (וזהו המקרה המקובל בקבלו עליהם בעלי דין דיין יחיד לדון), אך הסמ"ע שם (ס"ק ו) חלק עליו, וסבר שבמקרה כזה לא הוי תרתי לרעותא ולא צריך קנין, ולא יכול לחזור בו לאחר גמר דין, ועיין פתחי תשובה שם (ס"ק ה) וכן קצות החושן שם (ס"ק א), שכל הפוסקים חולקים על הש"ך ומסכימים שהעיקר להלכה כדברי הסמ"ע.

כך שלמעשה, מהני קבלת דיין יחיד במקום שלשה ואף בלא קנין; ולאחר גמר דין, אף לשיטת השולחן ערוך לא יוכלו בעלי הדין לחזור בהם מקבלתם את הדיין היחיד כשלשה דיינים. עד כאן מפסק הדין הנ"ל.


ולעניין מעשה יש צורך לבחון כל מקרה לגופו האם כדאי להמליץ לבעל דין לקבל על עצמו דיין יחיד, מאחר וישנם משתנים רבים אותם צריך לקחת בחשבון טרם החלטה בנידון כגון: 


1. באיזה הרכב מדובר ומה האלטרנטיבה באם יתנגד בעל הדין לדיין יחיד. 

2. באיזה נושא מכלל הנושאים שבתיק מדובר. 

3. האם זה עניין שצריך שקילות ודעות נוספות טרם מתן החלטה. 

4. האם ישנם תקדימים מאותו דיין ואותו הרכב, ומהו הדמיון שיש בין הנושא הנידון לבין אותם תקדימים. 

5. מה ההלכה במקרה הנידון, והאם יש פסיקה רבנית רלוונטית שתהווה אינדיקציה לתוצאה.


ישנם עוד תבחינים טרם קבלת החלטה האם להסכים לסמכותו של דיין יחיד, וכל מקרה לגופו. לכן אין באמור לעיל ייעוץ משפטי, ויש להתייעץ עם טוען רבני מוסמך בכל מקרה בהתאם למורכבותו. 


בברכה,

 דוד עשור טוען רבני ומגשר

052-7196716