שאלה?

^{תייר הגיע לפקוד את ציונו של התנא רשב"י זיע"א שכר צימר לזוג ל3 ימים בסך 9,300 ₪. בשעת שהותו שם, בירר את המחירים ונוכח שהמחיר ששילם מופקע לחלוטין, פי שנים ממחיר השוק. ועתה תובע את המשכיר שיחזיר לו את מחיר האונאה. אך מאידך טוען המשכיר, זכותי להשכיר בכמה שאני רוצה?}

תשובה!

^{כתב בשולחן ערוך (רכז,לב): כשם שאין לקרקעות אונאה, כך שכירות קרקע אין לו אונאה; עכ"ל. והטעם, כי קי"ל שכירות ליומא ממכר הוא. (סמ"ע סקנ"ז).}

^{א"כ העולה לנו מכך שהדין עם המשכיר ואינו חייב להחזיר לו את האונאה.}

^{אולם לענ"ד יש להעיר שבאופן שהאונאה יותר מחצי מהמחיר המקובל במירון באותם ימים, לדעת הרמ"א יש אונאה וכמו שכתב לענין אונאת קרקעות (רכז, כט).}

^{אלא שיש לדון גם לדעת השו"ע, אם עכ"פ המשכיר עבר בלאו ד'לא תונו'. ובזה יש לתלות במחלוקת ראשונים שמצינו לגבי איסור אונאה בקרקעות- שדעת הרמב"ן (פ' בהר) והחינוך (מצוה שלז) שאף שאין אונאה לקרקעות, מ"מ איסור שלא 'לא תונו' עובר וכל הנאמר שאין אונאה לקרקעות, מדובר רק לענין שאי אפשר לבטל המקח. אולם דעת התוס' נתבאר שאין איסור.}

^{ולכן נראה שצ"ל למשכיר, אף שמדינא א"א לכופו להחזיר את האונאה, אבל מ"מ יש צד שעובר על לאו של 'לא תונו' ושיפייסנו בממון.}

להלכה:

^{א. אין השוכר יכול לתבוע את הונאתו.} 

^{ב. ברם, יש להסביר למשכיר שיש לו לחוש לפייס את השוכר כי עבר על לאו של 'לא תונו' לחלק מהפוסקים.}