האם מותר לטוען רבני ללמוד בשבת את תיק בית הדין?

^{הנה בשולחן ערוך בסימן שלט סעיף ד פסק: אין דנין. [משנה במסכת ביצה דף לו עמוד ב]}

^{ובילקוט יוסף סימן שלט סעיף ט נתבארו הדברים בהרחבה וכאן יובאו הדברים עם חלוקה לכותרות משנה למען ירוץ בו הקורא, וזו לשונו:}

^{הטעם שלא דנים בשבת}

^{אין דנים דין בשבת, שמא יבואו לידי כתיבת פסק הדין בשבת. וגם סידור הטענות לבד לפני הדיינים, אסורה.}

^{עיון בפוסקים לדיין מותר}

^{אבל דיין ששמע את טענות הבעלי-דין מערב-שבת, ורוצה לעיין בפוסקים כדי לדעת ההלכה, אין שום איסור בדבר.}

^{עיון בפוסקים לטוען רבני או בעל דין מותר}

^{וכן הבעלי דין עצמם, או טוען רבני, הרוצים לעיין בפוסקים כדי לסדר טענותיהם בהלכה בפני בית הדין, אין בזה איסור.}

^{סידור טענות ללא עיון בפוסקים אסור}

^{אולם לסדר את הטענות ללא עיון בדברי הפוסקים, אין להקל, משום ממצוא חפצך ודבר דבר. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד פח].}

^{סיכום ההלכה}

^{לאור הנ"ל עולה ברור שרק עיון בפוסקים ולמידה של החלק התורני שבתיק מותרת, אבל לסדר את הטענות ולעיין בדברי חולין שבתיק, ומה שמצוי ברוב התיקים, אין היתר.}

^{עיין עוד בהערה ט שכתב את מקורות הדין, וגם אותם אחלק לקטעי משנה למען ירוץ בו הקורא:}

^{מקורות הדין שאין לדון}

^{מתני' ביצה (לו ב) לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מיבמין. וטעמא דגזרינן שמא יכתוב פסק דין. ובירושלמי מובא, ובכל מושבותיכם מכאן לבתי דינין שלא יהיו דנין בשבת.}

^{טעם הדבר הוא משום מנוחה שלימה} 

^{והובא בספר החינוך (פרשת ויקהל) וכתב טעם לדבר, שרצה הקדוש ברוך הוא לכבד יום זה שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים והחייבים. משל למלך גדול שקרא בני המדינה יום אחד לסעודה וכו'. ע"ש.}

^{דברי ספר החינוך בהרחבה}

^{משרשי המצוה. שרצה השם יתברך לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים והחיבים. משל למלך גדול שקרא בני המדינה יום אחד לסעודה, שאינו מונע הפתח מכל אדם, ואחר יום הסעדה יעשה משפט. כן הדבר הזה שהשם ברוך הוא צונו לקדש ולכבד יום השבת לטובתנו ולזכותנו, כמו שכתבתי למעלה (מצוה לא, לב). וזה גם כן מכבודו של יום הוא.}

^{המקור להיתר עיון בדברי בעלי הדין}

^{מה שכתבנו לענין עיון בדברי הבעלי דין, כן כתב במור וקציעה (סימן שלט) שאם הדיין שמע את טענות הצדדים מערב שבת, מותר לו לעיין בספרי הפוסקים, ולא חיישינן שמא יכתוב פסק דין, וכן הבעלי דין אם הם בר הכי מותר להם לעיין בספרי הפוסקים. וכ"ה במחז"ב (סק"ח), ובשע"ת, ובכה"ח (אות יח).}

^{בשמיעת הטענות יש חשש שמא יכתוב}

^{דדוקא לשמוע את טענות הצדדים כדרך שבית דין עושה, וקביעת הדין באותה שעה, בזה איכא למיחש שמא יכתבו את פסק הדין, שכן הוא הדרך לשמוע את הרצאות הבעלי דין ולכתוב פסק דין. אבל אם כבר שמעו את טענות בעלי הדין, ולא פסקו את הדין באותה שעה, ובשבת מעיינים בדבר, ליכא בהא חששא דשמא יכתוב...}

^{סידור הטענות כדי שיהיו שגורין בפיו מערכי ליבו אסור}

^{אמנם בעל דין שרוצה לסדר הטענות בשבת כדי שיהיו שגורין בפיו מערכי לבו, ומענה לשונו שנונים, ודברי טענותיו מחודדים בפיו בבואו לפני הדיינים יום מחר או יום אחר, אסור משום ודבר דבר. וכמבואר במור וקציעה ובמחזיק ברכה שם. וכ"ה בכנה"ג (הגה"ט), וכן מבואר בשלטי הגבורים, ובמג"א. וע' בכה"ח (אות יז).}

^{עדיפות לימוד מדרש ואגדה בשבת}

^{בספר השבת בהלכה ובאגדה הביא בשם הספר הליכות עולם חלק ג עמוד קצג שכתב מרן החיד''א: תלמידי חכמים העוסקים כל השבוע בגמרא והלכה, יקבעו זמן בשבת גם למדרש ואגדה, וכן הוא מנהג רוב תלמידי חכמים בכל המקומות.}

המורם מן האמור:

^{א. לימוד בדברי הפוסקים בנושא הנידון שבתיק, מותר הן לדיין הן לטוען רבני והן לבעל דין.}

^{ב. סידור הטענות ללא עיון בדברי הפוסקים אסור.}

^{ג. סידור הטענות כדי שיהיו שגורין בפיו מערכי ליבו, ומענה לשונו שנונים, ודברי טענותיו מחודדים בפיו בבואו לפני הדיינים יום מחר או יום אחר, אסור משום ממצוא חפצך ודבר דבר.}

^{ד. בספר השבת בהלכה ובאגדה הביא בשם הספר הליכות עולם חלק ג עמוד קצג שכתב מרן החיד''א: תלמידי חכמים העוסקים כל השבוע בגמרא והלכה, יקבעו זמן בשבת גם למדרש ואגדה, וכן הוא מנהג רוב תלמידי חכמים בכל המקומות.}

^{דוד עשור טוען רבני ומגשר משפטי מוסמך 052-719-6716}