האם הבעל חייב במזונות אשתו כשעזבה את הבית?

תנאי יסודי בחיי נישואין הוא מגורים משותפים

תחילה יש להקדים ולומר שדבר פשוט הוא שתנאי יסודי בחיי הנישואין הוא מדור משותף של בעל ואשה יחד תחת קורת גג אחת, ואשה שרוצה בנישואין אך בתנאי שיגורו בנפרד – דינה כמורדת, ויתכן שגם חמור יותר ממורדת.

דעת הריטב"א שהעדר מגורים משותפים גורם לשלילת מזונות

כן מבואר בריטב"א בכתובות (דף קג עמוד א' דיבור המתחיל אם היתה) והובא בבית יוסף (סימן ע' סעיף י"ב) וזה לשונו: והוא הדין לאשה בחיי בעלה שיצאתה מביתו והלכה לה שאם נתנה טעם לדבריה חייב לתת לה מזונות שלמים במקום שהיא, אבל אם לא נתנה טעם לדבריה אינו חייב לה מזונות שאין חיוב מזונות לאשה על בעלה אלא כשהיא עמו על שלחנו, וכן הוא באלה הדברים רבה על פסוק למען ירבו ימיכם.

כשהאישה אינה עמו בביתו לשמשו אין חיוב מזונות

ואפילו לדברי הרמב"ם זכרונו לברכה (בפרק י"ב מהלכות אישות הלכה י"ב) שאומר שיכול להשרותה על ידי שליש, הוא עדיף מינה בזה. ואפילו לפי ברכת הבית אפשר דלא יהיב לה, דלא תקון לה רבנן מזונות אלא ביושבת תחתיו ומשמשתו. ואפילו לדברי האומר שיש מזונות למורדת גמורה, התם יושבת עמו בבית אלא שמצערתו מתשמיש והא קנסינן לה לההיא מורדת, אבל כשאינה יושבת עמו ואינה באה בטענה אין לה מזונות, וכן דעת רבותי.

ראיה מהמדרש רבה שאין חיוב מזונות כשאינה עמו בביתו

וזה לשון המדרש דברים רבה (מהדורת הר"ש ליברמן ירושלים ת"ש, פרשת עקב פרק ז פסוק י"ג): על האדמה - כל זמן שאשתו של אדם בביתו, הוא זקוק למזונותיה, יצאה מביתו אינו זקוק לה.

דעת הרשב"א שחיוב המזונות חל דווקא כשהם אוכלים יחד

וכן כתב הרשב"א בתשובה (חלק ד סימן ע"ב): שורת הדין כי חיוב מזונות שיש לאשה על בעלה מן הסתם אינו אלא שיאכלו ביחד. ואין האחד מהם יכול לטעון שיאכל בפני עצמו... ומכל מקום אם באה בטענה ברורה מפני דברים שעשה לה שלא כדין צריך שייתן לה מזונות שלמים.

העולה מן האמור

בדבריהם מבואר, שתנאי יסודי הוא בחיי הנישואין כי האישה תגור יחד עם בעלה תחת קורת גג אחת, ואם האישה יצאה מביתו והלכה לגור בבית אחר ללא בעלה, דינה כמורדת והבעל אינו צריך לתת לה מזונות. {חלק מתוך תיק שמספרו 1276917/6 לפני כבוד הדיינים: הרב יהודה שחור – אב בית הדין. הרב יאיר לרנר. הרב ירון נבון}